חזקה בחזית וחלשה בבני האדם
“אִצלַאח אלרַעִייַה, אִַנפַע מִן כֻּתֹרַת אֵלגֻּנוּד – שלום האזרחים מועיל יותר מריבוי החיילים” (מ. יצהרי, אוצר המשלים והפגמים התימניים, חלק א’, 1993).
ביום 7 באוקטובר 2023 לא הייתה מדינה ויהודים וערבים בדרום הארץ הלכו כצאן לטבח. שואה ישראלית דרומית. אבל כפי שאוהבים האופטימיים לציין כבר באותו אחר הצהריים מאוחרים מדי הגיחה המדינה והזכירה לכולנו, שעל אף שה”לא עוד” קרה שוב, היא עדיין פה כדי לשנות את הסיפור.
המדינה שלי חזקה בחזית – באיחור של 1300 נרצחים, רובם אזרחים בעורף. יש לה את הצבא הכי חזק באזור והיא מפציצה מנהרות תת-קרקעיות. יש לה ממשלה רחבה מדי עם אחד שעומד בראשה יותר מדי זמן ועוד כמה שהגיעו להיות עזר כנגדו. יש צו 8 ואלפי אלפים של חיילים מגויסים. יש טכנולוגיות מתוחכמות ומדינות חברות, שהביאו את הספינות והמטוסים שלהן מעבר לים לעזרנו. יש הכרזת מלחמה פורמלית ויש מטרות מוגדרות למשעי. יש בור ויש אפשרות לפנות יישובים שלמים למלונות ברחבי הארץ.
כמזרחית ברור לי שהמדינה שלי חלשה בעורף לא מהיום, בעיקר ככל שמדובר באוכלוסיות מודרות על בסיס לאומי, אתני, מגדרי ומעמדי. אבל ביום 7 באוקטובר 2023 נפערו בורות עמוקים של אלם בין החזית לעורף. הדפים מלאים במילים טבועות בדם אזרחיות ואזרחים, שהמתינו לכוחות הביטחון שבוששו להגיע באותה שבת אדומה, בעת ששמרו על מתנחלים והתנחלויות. אבל רק עכשיו מתברר הקשר בין שרים מיותרים, שיושבים על מיליונים וממשיכים לישון לתושבי דרום הארץ המטווחים ללא הרף או מיגון. אם החטופים היו החזית, הממשלה לא הייתה מפספסת הזדמנויות להחזיר אותם במשא ומתן בימים העוקבים לחטיפה. נדמה כי הגדרת החזרתם כאחד מיעדי המלחמה לא מערערת את התפיסה העמוקה שכאזרחים הם עדיין עורף, וסאגת החזרתם מתמשכת ללא סוף נראה לעין.
מאז 7 באוקטובר כולנו התחלנו להעריך את חזית ההצלה שפתח העורף. עוד השרים מהרהרים והעורף יצא לפעולה בזמן אפס, מנוהל לחלוטין בידי החברה האזרחית המאורגנת ושופעת המשאבים. קימוץ היד של עשירי ישראל למען עניי עירך בעת רגיעה, הפך לנדיבות אינסופית בעת מלחמה. לא היה צריך טלפון של ראש הממשלה לעשיר יהודי כזה או אחר ולא קשרי הון-שלטון כדי להזרים לאזרחי ישראל משאבים. נשאר הקשר האנושי בין האזרחים, שמזין עד היום את האוכלוסייה הנפגעת. באופן אירוני, העורף הפך להיות גם מגן החזית באופן הכי פיזי שאפשר: אפודים קרמיים, נעליים טקטיות ואפילו ארוחות.
חזית ההצלה שפתח העורף לא מחלחלת למסדרונות הממשלה. תפיסת החוסן הלאומי מצומצמת להגדרות מבצעיות צבאיות ומוגדרת בקילומטרים ובתפיסת העורף כנגטיב של החזית. פינוי יישובים נעשה כדי לאפשר חירות מבצעית ולכן הוא מוגדר על ידי רשות החירום הלאומית (רח”ל) על בסיס החלטות צבאיות. החזית שפתח העורף מדגישה את המרחק בין הממשלה לאזרחיה: חוסן כלכלי, רגשי-נפשי וקהילתי הם הכרח קיומי למדינה. לא רק צבא.
המדינה שלי חלשה בעורף וחלשה בבני אדם – היעדר מיגון שוויוני לכולן.ם, היעדר פינוי ממומן לכלל נפגעי הטבח, היעדר תמיכה כלכלית מלאה ליישובים שנחרבו לצד יישובי פריפריה וכפרים בדואים לא מוכרים ונטושים, היעדר מערך תחבורה מתפקד בעת חירום ועוד. זכרו את שמות היישובים שמהם מתעלמת הממשלה (רשימה חלקית): אופקים, נתיבות, קסר א-סיר, אבו קרינאת, ערערה בנגב, אבו תלול.
מדינה חלשה בעורף חלשה בבני אדם, רודפת אותם ומתכננת את ההשתקה הדיקטטורית שאחרי המלחמה. ברחבת המשביר בירושלים שוטרים התקיפו מפגינים למען שחרור חטופים. הממשלה מבקשת להקפיא את חופש המידע, כך שלא ניתן יהיה לדרוש מידע ושקיפות ממשרדי הממשלה. מרכז עדאלה קרא לממשלה להימנע מביטול מסקנות ועדת אור ומאישור פתיחה באש על מפגינים. היד מכוונת במיוחד כלפי אזרחי המדינה הפלסטינים, שהפכו להיות שק החבטות של החברה היהודית וכוחות הביטחון. מספיק להזכיר את מתקפת מאות היהודים על סטודנטים ערבים במכללת נתניה ביום 28.10.23 ואת ד”ר עבד סמארה, קרדיולוג ומנהל היחידה לטיפול נמרץ בבית חולים השרון שהושעה מהעבודה ללא בירור, לאחר שפרסם בשנת 2022 בתמונת הפרופיל שלו את דגל האסלאם עם כיתוב בערבית ויונה עם עלה של זית. אלו חדשות ישנות, שהממשלה חלשה גם בדו-קיום ובסמלי שלום. האיום בשלילת אזרחות בגין התבטאויות של מובילי דעה הפך להיות תחליף מעשי להליך פלילי תוך עקיפת הזכות האזרחית הבסיסית להליך הוגן. אלו חדשות ישנות, שאזרחותם של הערבים בישראל כתובה בעיפרון מחיק על נייר דהוי.
מדינה שאינה מרחמת על כל אזרחיה, אין כל סיבה שתרחם על כבושיה. בוודאי כלפי מי שהוא רק תושב פלסטיני בשטח סי, שאותו מנהל מזה דורות יצר “תפוס ככל יכולתך אדמות ערביות”. בוודאי מדינה, ששריה הם מראשי המאמינים בעליונות קדושת הארץ על פני קדושת חיי האדם, ומחרחרי ההתססה במימון הכשרה חוקית של מעשים בלתי חוקיים בעליל.
אירועי פוגרום כמו אלו שקרו בכפר מופקרה ביום 28.9.2021 ואף ממש לפני המלחמה בחווארה, באום צפא ובתורמוס עיא בקיץ 2022, שעוד זעזעו את שרי הבטחון והרמטכ”לים בזמנם, לא מצליחים מאז תחילת המלחמה להזיז אצבע על מקלדת מערכת הביטחון. על אף קריאתו של ביידן לממשלה, שנועדה למנוע התפתחות זירה נוספת, לרסן אלימות מתנחלים בגדה המערבית, חיי פלסטינים זולים ומעטים היהודים שלא סובלים מהפרעת קשב ושומעים את עוצמתה של סירנת הצבע האדום של שטח סי.

קהילות לא חמושות נתונות להתקפות בלתי מופרעות של פוגרומיסטים מזדמנים חמושים בנשק חם, אלות, אבנים, וטלפון ישיר לרבש”צ ההתנחלות – הרג ומכות לפלסטינים, התקפות על מוסקי עצי זית, גניבות ומכות לעדרים, ניקוב מכלי מים, נסיעה תוך ירי, הורדת נוסעים פלסטינים וירי לכיוון הצמיגים והשמשה, פירוק והריסת בתי קהילות, הוצאת פליירים מאיימים. זכרו את שמות הקהילות הפלסטיניות המגורשות והנתונות תחת איום גירוש אלים על ידי מתנחלים וצבא בחסות צלילי המלחמה (רשימה חלקית): זנוטה, טובא, סוסיא, ואדי ג’חייש, א-סאוויה, מע’אייר אל עביד, ספאי, גוואוויס, ת’עלה, מוערג’ת.
מול הכחשתם של רבים בעולם הערבי את הטיהור האתני שעשה החמאס בתושבי עוטף עזה ואופקים, ומול המורכבות הברורה של לחימה בחמאס בתוך אוכלוסייה אזרחית, המדינה שלי חלשה גם בבני עזה. כפי שפורסם, על פי יוזמת שר התקשורת, עוד מעט המדינה שלי תאסור הזדהות אנושית, אז כדאי להזדרז ולכתוב שעד היום נהרגו בעזה כ-8000, רובם אזרחיות.ים, ועשרות אלפים נפצעו. המבצע בעזה רק בתחילתו ותמונות הילדים והניצולים שלנו ושלהם מתערבבות בעיניים ובראש באופן משתק.
לנו, בני האדם, בניגוד למוזות, אסור לשתוק כשהתותחים יורים. צריך להפסיק את ההסלמה ולעצור את נהרות הדם שעוד ישפכו פה, עוד היום.
מדינה שמגנה על העורף – כולל כולן.ם – תהיה חזקה בהצלה ובחזית גם יחד.
עו״ד נטע עמר שיף היא חברת קולקטיב מזרחי-אזרחי ועו״ד לזכויות אדם



