צילי פז וולק
בעיתון “הארץ” התפרסמה היום כתבה מאת אור קשתי. מסתבר כי תלמידה בתיכון גדול בירושלים לא קיבלה את תעודת הבגרות שלה כיוון שאמה סירבה להעביר לבית הספר תשלומי הורים מעבר למה שהתיר משרד החינוך לגבות. בכתבה נטען כי קיים חוסר הגינות בשימוש בשירותים הנוספים בלי לשלם עבורם, כיוון שאחרים ששילמו את הסכום במלואו נאלצים לסבסד אותם.
מדובר בתופעה מוכרת וכאובה שבה מוסדות חינוך משתמשים בהורים בכדי להגדיל את תקציבם בצורה שאינה חוקית (גם אם כוונותיה טובות וראויות). השימוש בהורים אינו מסתיים בגביית הכסף. ההורים יוצרים בקלות קבוצת לחץ אשר מקשה על חריגים להימנע מהתשלום, אף שאינו חוקי בעליל. הורים רבים מוכנים לסבסד בכספם משפחות אשר הפרוטה אינה מצויה בכיסן, אך הם מתרעמים כאשר מסתבר כי הורים אחרים נמנעים מתשלום מסיבות אידיאולוגיות ועקב הרצון למחות, אף שביכולתם לשלם.
שורש הבעיה נעוץ בעובדה כי הכסף מוקדש ברוב המקרים לצרכים ראויים, מחימום בחורף ועד העשרה. צרכים שקשה להתווכח על נחיצותם. במצב זה קל לשכוח כי צרכים אלו בדיוק הם באחריות משרד החינוך. קל גם לשכוח כי תשלומי ההורים באשר הם, גם אלו המכונים “חוקיים” מהווים הפרטה של מערכת החינוך. ההורים רוצים לשפר את תנאי ילדיהם בתוך מערכת שתקציביה מדולדלים, והתשלום הנוסף נדמה כדרך טובה לעשות זאת. מי שבוחר להימנע מן התשלום זוכה לגינוי בשל היותו הורה שאינו דואג לילדיו או בשל היותו פרזיט הנסמך על תשלומי הורים אחרים.
הדבר מאיר את הנזק הפחות בולט של ההפרטה, ככזו המפוררת את כוחם של ההורים כקבוצת לחץ עצומה בגודלה. נקודה זו ברורה למדי כאשר עוסקים בהפרטת מוסדות המשמשים מקומות תעסוקה, כיוון שהפרטה חותרת תחת התפקידים המסורתיים של וועדי העובדים ולעתים זוהי כל מטרתה. במערכת החינוך המצב שונה. ההורים אינם מכירים בכוחם העצום ואינם רואים עצמם כמאוגדים בדרך זו או אחרת. במקום לעסוק במאבק כנגד קריסת מערכת החינוך והתדלדלות תקציביה לטובת צרכים שונים, ההורים נאבקים זה בזה. איש כבר לא נותן את הדעת על כך שכיתה מחוממת בחורף היא צורך בסיסי ועל כך שהעשרה כלל לא היתה נדרשת במערכת עשירה בכסף ובתוכן. איש גם אינו מבקר עוד את התשלומים ה”חוקיים” שהמערכת גובה על דעת עצמה. כך קורה שמערכת החינוך מנגחת הורים זה בזה, ומפקירה הורים כועסים לזעמם הבלתי מוצדק של הורים אחרים ויוצרת בקרבם מחנות מפלגים במקום כוח חזק שיכול לפעול גם לטובתה. במאבק הזה ראוי שמערכת החינוך הציבורית תאחד את ההורים, תפסיק את גביית התשלומים הנוספים ויחד יתבעו מן הממשלה לספק את צרכי התלמידים. כל מנהל אשר מכריע לטובת תשלומים נוספים באשר הם, אלו הנחשבים “חוקיים” ואלו שמעבר, צריך לחשוב על ההשלכות החמורות וארוכות הטווח של מעשיו, ועל העובדה כי הוא מנצל בצורה הגרועה ביותר את משאבי ההורים לצורך מאבק פנימי במקום לצורך מאבק חיצוני. רק פעולה משולבת של משרד החינוך, אשר יאסור תשלומים נוספים באשר הם, של מנהלים אשר לא יתנו יד לגבייה לא חוקית ושל הורים שיתמרדו כנגד ניסיונות כאלה, יובילו את הממשלה להקצות למערכת זו את המשאבים הראויים לה.


