לקראת פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה אני מחפש חומרים בעיתונים שעוסקים בנושאים קרובים לנושאי הקורסים אותם אני מלמד, אחד הקורסים נקרא “אתיקה ועסקים”. שאלו אותי למה לא לקרוא לקורס “אתיקה בעסקים” אמרתי שאני לא בטוח ששניהם יכולים לדור בכפיפה אחת, לכן יש אתיקה ויש עסקים ויש ניסיון, אולי, ותקווה שמוסר יהפוך לחלק אינטגראלי מהתפיסה העסקית ולא עוד איזה כלי למיקסום רווחים.~
למה אני כותב את כל זה כיון שבשבוע שעבר נתקלתי בדוגמה מובהקת לבעייתיות של הדיבור המוסרי במסגרת עסקית. שני עורכי דין שקל וחמדה כתבו מאמר שנקרא “שוחד. לא מה שחשבתם” (מגזין ממון, 28/9/2004 עמ` 3), הכותבים והעורך יודעים ששוחד נשמע רע אז הם מתחכמים ומנסים להסביר לנו עד כמה שוחד הוא בעצם לא רע כמו שהוא נשמע. כותרת המשנה אומרת: “מס הכנסה אינו מכיר בשוחד כהוצאה לצורך ניכוי מס. נשמע הגיוני נכון? ובכן, לאו דווקא”. קראתי את המשפט הזה כמה פעמים ונדהמתי, מה מס הכנסה אמור להכיר בהוצאות שוחד כהוצאה מוכרת. האם שוחד אינו עבירה פלילית (עבירה פלילית שיכולה להוביל למאסר של שבע שנים)? האם שוחד אינו מייצג פגם מוסרי עמוק? אבל כל זה לא מבהיל את עורכי הדין המתוחכמים שלנו, טענתם מבוססת על גזירה שווה בין תשלום מס על ההכנסה שנבעה משוחד לבין ניכוי הוצאות השוחד. קרי, אם מס הכנסה גובה מס על ההכנסה הוא צריך להכיר בהוצאה להזכירכם שוחד .
אפשר היה להבין, אבל לא לקבל, את הצורך בתשלום שוחד בארצות שם בלי שוחד אי אפשר לעשות דבר, אף שהשוחד, גם במקרה כזה, אסור על פי החוק האמריקאי ומדינות רבות באירופה. אבל עורכי הדין המוסריים שלנו לא פריירים הם כותבים כך: ” על להן לרשויות המס לנהוג בשרירות לב ולפסול בצורה קטגורית כל הוצאת שוחד תחת האמתלה שהיא פוגעת בתקנת הציבור…”. ואם כבר רשויות המס סוף סוף מבינות את הנושא למה לא למסד את השוחד גם בארץ: “בשולי הדברים נציין, כי מבחן הקשר הסיבתי (בין שוחד להכנסה) יכול אף לשמש את פקיד השומה כשהוא נדרש לבחון הוצאות שוחד “לוקלית”, קרי- ששולמה בישראל..”. עם עורכי דין כאלה גם עבריין ייחשב להוגה דעות.
בכלל, כיון ששוחד הוא עוד כלי בעולם העסקי הרעב להכנסות, אני חושב שצריך במסגרת פרס ישראל לתת פרס מיוחד לנותן השוחד של השנה, זה שהשוחד שלו יצר הכי הרבה הכנסות.