שח מט

בֹּקֶר שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ,
זֵרֵי פְּרָחִים מְחֻיָּכִים,
כְּחֻלֵּי מַדִּים בַּפֶּתַח
מְכַוְּנִים אֶת הַקְּרוּאִים.
עַל רִצְפַּת הַהֵיכָל הַמְּשֻׁבֶּצֶת
לְצַד הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה נִצָּבִים
שׁוּרוֹת שֶׁל חַיָּלִים
לְצִדָּם סוּסִים מֻבְחֲרֵי גֶּזַע
וְרָצִים קַלֵּי רַגְלַיִם.

אַךְ בְּלֵילוֹת חֲשׁוּכִים לְלֹא יָרֵחַ,
חוֹבְרִים הַכְּחֻלִּים לַחַיָּלִים הַלְּבָנִים
יַחְדָּו עוֹלִים עַל סוּסֵיהֶם
בִּדְהָרָה יֵצְאוּ מֵהַצְּרִיחִים
מְשַׁלְּחִים לִפְנֵיהֶם
אֶת שְׁנֵי הָרָצִים

וּבְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁבַּגַּן הַצִּבּוּרִי
עִם שׁוֹקֶר חַשְׁמַלִּי וַאֲזִקִּים
פּוֹצְצוּ לָאַחִים הָאֶתְיוֹפִּים תַּ’פָּנִים,
עַל שֶׁפָּסְעוּ מֵהַמִּרְצָפוֹת הַשְּׁחֹרוֹת
וְהֵעֵזּוּ לִדְרֹךְ
עַל הַמִּרְצָפוֹת הַלְּבָנוֹת
שֶׁבִּצְפוֹן הָעִיר, בַּחֲצֵרוֹת

וּמֵעֵינֵי הַדּוֹמְעוֹת עָלְתָה שְׁאֵלָה,
מַדּוּעַ כָּאן בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
יֵשׁ רִבּוֹא חֻקִּים… שֶׁשָּׁוִים לַתַּחַת?
אָז בְּלִבִּי תָּמִיד אֶזְכֹּר
אֶת שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי:
שֶׁהַשָּׁחֹר אֵינוֹ שָׁחֹר
וְהַלָּבָן לֹא כָּל כָּךְ לָבָן
וְהָאוֹר לְעוֹלָם נוֹפֵל
עַל הַיָּרֵחַ
בְּצִדּוֹ הָאָפֵל