שיר על האישה העירומה הראשונה

פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי עֲבוֹדָה

(דַּגְמָ”ח צְבָאִי יָשָׁן מֻכְתָּם בְּצֶבַע וְסִיד)

הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ בְּאוֹטוֹבּוּס מְאַסֵּף

מִבֵּית הַחוֹלִים בִּבְאֵר יַעֲקֹב לְרַמְלָה

לֶאֱכֹל בּוּרֶקָס טוּרְקִי

כֻּלָּם בָּאוֹטוֹבּוּס מַכִּירִים אוֹתָם

הַנַּהָג נוֹתֵן לָהּ תָּמִיד סֻכָּרִיָּה עַל מַקֵּל בְּצוּרַת תַּרְנְגוֹל

וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא כְּבָר בַּת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ

הִיא מוֹצֶצֶת אוֹתָהּ בְּרַעַשׁ עָצוּם אֲבָל בְּלִי חֵשֶׁק

וּלְאַבָּא הוּא נוֹתֵן עִתּוֹן מַעֲרִיב

מִמֶּנּוּ הוּא יַקְרִיא לָהּ בַּנְּסִיעָה

סִפּוּרִים מְשַׁעַשְׁעִים מֵהָעוֹלָם הַגָּדוֹל

לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה הִיא פִּתְאוֹם פּוֹשֶׁטֶת

בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה אֶת הַשִּׂמְלָה הַוְּרֻדָּה

כָּל הַנּוֹסְעִים מַפְנִים אֶת מַבָּטָם בִּמְבוּכָה הַחוּצָה

רַק לִפְעָמִים עֵינַיִם שֶׁל אֵיזֶה יֶלֶד בֶּן שֵׁשׁ

נִנְעָצוֹת בְּבֶהָלָה בָּאִשָּׁה הָעֵירֻמָּה

עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלּוֹ מְסוֹבֶבֶת אֶת רֹאשׁוֹ בְּכוֹחַ

שֶׁיַּבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן, שָׁם פּוֹעֲלִים בְּכוֹבְעֵי בָּרֶט מָרוֹקָאִים

מְנוֹפְפִים לְשָׁלוֹם לָאוֹטוֹבּוּס הָעוֹבֵר

בַּכְּבִישׁ שֶׁל נְוֵה דָּוִד

כְּשֶׁהָאָב שֶׁרַק מַבְחִין בַּמִּתְרַחֵשׁ מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּחִפָּזוֹן

וְלוֹחֵשׁ לָהּ בְּרַכּוּת: עַד כְּדֵי כָּךְ? עַד כְּדֵי כָּךְ?

וְלִפְעָמִים לְלֹא שׁוּם הַתְרָאָה

הִיא גּוֹעָה לְפֶתַע בְּקוֹל לֹא אֱנוֹשִׁי

פַּעַם אַחַת וְזֶהוּ, כְּמוֹ חַיָּה נִשְׁחֶטֶת

אֲבָל פָּנֶיהָ לֹא מַבִּיעִים שׁוּם כְּאֵב אוֹ סֵבֶל

וְכֻלָּם שׁוֹתְקִים. רַק הַזְּקֵנוֹת

מְמַלְמְלוֹת בְּשֶׁקֶט בְּכָל לְשׁוֹנוֹתֵיהֶן

לְחָשִׁים וְהַשְׁבָּעוֹת לְשֵׁדִים וּלְרוּחוֹת וּלְעַיִן רָעָה

וְאָז הַדּוּמִיָּה שָׁבָה וּמְכַסָּה אֶת הָאוֹטוֹבּוּס כְּמוֹ מַיִם

וְהָאָב שָׁב וּמַקְרִיא סִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ שֶׁקָּרָה בְּאִינְדּוֹנֶזְיָה

וַאֲנִי זוֹכֵר רַק אֶת הַצְּעָקָה

וְאֶת הָעֲגִילִים שֶׁנָּתְנוּ בִּתְנוּכֵי אָזְנֶיהָ כְּשֶׁהָיְתָה בַּת שָׁלוֹשׁ

שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת זָהָב זְעִירוֹת בְּתוֹךְ עֲרָפֶל

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק

אֱלֹהֵי בְּאֵר יַעֲקֹב

אֱלֹהֵי הַתְּרוּפוֹת הַפְּסִיכִיאַטְרִיּוֹת

אֱלֹהֵי נִזְעֵי הַחַשְׁמַל

אֱלֹהֵי הַדְּלָתוֹת בְּלִי הַיָּדִיּוֹת

אֱלֹהֵי הַחֲלוּקִים הַלְּבָנִים

אֱלֹהֵי צְרוֹרוֹת הַמַּפְתְּחוֹת

אֱלֹהֵי הָאוֹטוֹבּוּסִים הַמִּשְׂתָּרְכִים

אֱלֹהֵי הָאָבוֹת הַמֻּכְתָּמִים

אֱלֹהֵי הַפּוֹעֲלִים בַּכְּבִישׁ

אֱלֹהֵי הַבּוּרֶקָס וְהַסֻּכָּרִיּוֹת עַל מַקֵּל

אֱלֹהֵי הַזְּקֵנוֹת הַצַּדִּיקוֹת

אֱלֹהֵי הַחַיּוֹת הַנִּשְׁחָטוֹת

אֱלֹהֵי הַסִּפּוּרִים הַמְּשַׁעַשְׁעִים מֵהָעוֹלָם הַגָּדוֹל

סוֹכֵךְ עַל עֵינֵי הַיֶּלֶד כְּשֶׁיִּגְדַּל

שֶׁגַּם כְּשֶׁהֵן יִהְיוּ עֲצוּמוֹת בְּכָל הַכּוֹחַ

שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת זָהָב זְעִירוֹת תָּמִיד יִבְעֲרוּ בָּהֶן

זִכָּרוֹן יָחִיד מֵהָאִשָּׁה הָעֵירֻמָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאָה

ספרו של עמוס נוי, “שלום לאדון העורב” ראה אור בהוצאת עולם חדש. עורך: אלי הירש