• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שמאל אוטומטי

ענת מטר

אחד הפירות אותם נושאת המלחמה הנוכחית הוא המטבע “שמאל אוטומטי”. אריאנה מלמד וזוהר שביט, בין היתר, בחרו לחבוט במבקרי המלחמה בעזרת המטבע הזה וביטויים מקבילים (“מקהלה צייתנית”), כדי להצדיק את תמיכתן במלחמה למרות שהן מסווגות את עצמן כשייכות ל”מחנה השמאל”. הצורך העכשווי לתקוף דווקא את מבקרי המלחמה המעטים, המשמיעים קול חריג אל מול האחדות הקואליציונית האדירה, השולטת בכנסת, בציבור, באוניברסיטאות, בכל אמצעי התקשורת, מעיד על מורא גדול. אבל לא עליו אני מבקשת לכתוב כאן, אלא על אוטומטיות ומחשבה.

מחשבה מופיעה על רקע תמונת עולם, כזו המורכבת מפסיפס קוגניטיבי ורגשי של עובדות ואנליזה שלהן, אופני חשיבה, שיפוט והתנהגות, חוויות ורגשות, צורת התבוננות, וכיו”ב. אי אפשר לחשוב, ואי אפשר להבין מחשבה, בניתוק ממכלול כזה. תמונת העולם של מה שמכונה, באופן גורף, “שמאל רדיקלי”, כוללת (ממש כמתחרותיה), עובדות ואנליזות היסטוריות, פוליטיות וכלכליות; תובנות על יחסי ממשל ואזרחים, כוח וכסף, שליטה וניצול; עקרונות ואופני שיפוט פרדיגמטיים; דגשים חווייתיים, רגשיים ואסתטיים, וכו`. כדי להעמיק ולטפח היכרות עם תמונת העולם הזו דרושה, בין היתר, חשיפה אטית ומתמדת למקורות מידע, שיפוט והערכה, שבדרך כלל אינם מובאים בפני הציבור הרחב. זהו הקושי הגדול העומד בפני איש שמאל המנסה לנמק שיפוט מסוים שלו בפני מי שתמונת הרקע חסומה בפניו – קוגניטיבית ורגשית. אבל מי שכבר עומד לרשותו בסיס יציב כזה פיתח הבנה ורגישות שמאפשרות לו לשפוט במקרים רבים ללא היסוס וללא שהייה. לפיכך לא צריכים לחלוף שבועות עד שיקלוט מדוע מה שמשווק לו כמלחמה הכרחית ומוסרית רחוק מלהיות כזה.

האשמת מתנגדי המלחמה בחשיבה אוטומטית היא מגוחכת – לא משום שאין היא מוצדקת, אלא משום שהיא מעידה על הנוקטים בה, ראשית, שאין הם מבינים את עצמם, ושנית, שאין להם צל של מושג מהי מחשבה בכלל, ומהי מחשבה פוליטית בפרט. האם מישהו הופתע, באמת, מן העמדות שמאמצים עתה אריאנה מלמד, זוהר שביט? האם אי אפשר היה לנבא שעמוס עוז יצדיק את המלחמה ואסא כשר שוב ייתן הכשר פילוסופי להרג מסיבי של אזרחים? שוב מציגים את עצמם הכותבים כ”אנשי מחנה השלום”, ש”בניגוד לדרכם המסורתית”, נאלצים להודות לפתע בצדקת המלחמה – וזה כה צפוי, משום שגם הם פועלים, חושבים ושופטים על רקע תמונת עולמם: קיים קשר הדוק בין ההשקפה הדמוגרפית המכונה “מדינה יהודית ודמוקרטית” לבין ההשקפה ה”ביטחונית”, המסרבת להכיר באיום הביטחוני הממשי הגלום במדיניות ה”ביטחון” הישראלית. זוהי אותה תמונת עולם שאחראית לסירובה העיקש של ישראל למצוא את מקומה בין שכנותיה ולטיפוח זהותה העצמית כסוכנת אמריקאית במזרח התיכון. וכל אלה קושרים גם בין היכולת להפנות את המבט ממאות הרוגים, אלפי פצועים ומאות אלפי פליטים בלבנון לבין הקרבת תושבי “העורף” הצפוני, חייהם, בריאותם, בתיהם ופרנסתם למען “השבת יכולת ההרתעה של צה”ל”. הצדקת המלחמה הנוכחית על-ידי עוז, שביט, מלמד ודומיהן היא “אוטומטית””משום שהיא נגזרת מתמונת עולמם, ממש כשם שהתנגדותי החריפה לכל מה שמניתי כרגע נגזרת מתמונת עולמי. אלא שהאשליה שקיימת אפשרות אחרת – האשליה שמתבטאת בהאשמה האווילית ב”אוטומטיזם” – היא רכיב חשוב ומהותי בתמונת העולם שלהם, לא שלי. 

כנראה שיעניין אותך גם: