שבע סיבות לייחל לכשלון שרון במשאל ההתנתקות

יוזמת “ההתנתקות” של שרון עוררה בלבול מסוים אצל מתנגדי הכיבוש. צריך לתמוך בה או לא? בינתיים לא שואלים אותנו (אלא אם אנחנו מתפקדי ליכוד). ולמרות זאת, נראה לי שחשוב שלמחנה השמאל תהיה עמדה לגבי תכנית זו, שהיא כרגע, אם נרצה או לא, ההתרחשות העיקרית בזירה המדינית.

אני תומכת בכל צעד, ולו הקטן ביותר, שיקרב את קיצו של הכיבוש הארור בעזה ובגדה המערבית. אבל תכנית ההתנתקות, ונצחון של שרון במשאל על התכנית, אינם, לדעתי, צעדים כאלה. אז הנה לפניכם, כמה סיבות לקוות ששרון יפסיד במשאל הזה.

1 – “תכנית ההתנתקות” אינה פינוי התנחלויות. היא “תכנית”. פינוי ההתחלויות בעזה, שעצם קיומן הוא שערורייה מתמשכת (מוסרית, מדינית, סביבתית…), הוא רק חלק אחד בתכנית. מרכיבים גלויים נוספים בתכנית כוללים חיזוק ההתנחלויות בגדה המערבית והמשך הבנייה של גדר ההפרדה בתוואי המתוכנן, המספח שטחים נרחבים של הגדה, הממיט אסון כלכלי וחברתי על תושביה (ויש הטוענים – גם אסון בטחוני על תושבי ישראל) והמרחיק כל אפשרות של הסדר מדיני. חלקיה השונים של התכנית כרוכים אלה באלה: שרון כבר הכריז שלא יפנה אף התנחלות בעזה עד שלא תושלם הבנייה של גדר ההפרדה בגדה.

2 – פינוי עזה ללא התייחסות לעתיד ההתנחלויות בגדה המערבית עלול רק להרחיק את סיום הכיבוש. עזה היא הגיבנת של הכיבוש ושל מפעל ההתנחלויות כולו. מדובר בשטח קטן המיושב בצפיפות נוראית (מהמקומות הצפופים בעולם), ועם מעט התנחלויות שמונות אלפים ספורים של תושבים. שלא לדבר על המעמסה הביטחונית שהיא מטילה על הצבא. וגם – עזה אינה נתפסת כ”ארץ אבות”, עם כל הרגשות המשיחיים שייחוס כזה מעורר אצל חלק מהציבור. בקיצור, הפינוי של עזה יכול לעבור בשקט (יחסי) ואפילו להתקבל באנחת רווחה על-ידי רוב רובו של הציבור בישראל. כל זאת, בניגוד לגדה המערבית. אם ניפטר מהגיבנת הזו, צפוי שהכיבוש המסיבי – זה שקיים בגדה המערבית – רק יתחזק, יעמיק ויתארך. המסרים שמגיעים מהבית הלבן רק מחזקים חשש זה.

3 – עזה נקייה מהתנחלויות אך עדיין נתונה תחת משטר של כיבוש לא צפויה להיות מקום הרבה יותר טוב וחופשי מעזה של היום. אמנם יגדל מרחב המחיה של העזתים, יתחזק הביטחון האישי שלהם והם לא יצטרכו להתעורר כל יום עם טנקים מול העיניים. אבל עזה הענייה תישאר סגורה, חנוקה, מנותקת מסביבתה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית (שבישראל ובגדה), ללא מקורות קיום, ללא כל אפשרות של התפתחות. כלא קצת יותר מרווח, אבל עדיין כלא.

4 – יוזמת ההתנתקות נהגתה תוך התעלמות מוחלטת מהפלסטינים. היא ביטוי נוסף לאופן שבו מנהלת מדינת ישראל את הסכסוך עם הפלסטינים: באופן כוחני, חד-צדדי ומתנשא, שלא מכיר בקיומו של צד שני בעל מעמד שווה וזכויות שראוי לדבר אתו ולהגיע עמו להסכמה על עתיד משותף. אימוץ יוזמה זו עלול רק להחליש את מעמדם של אלה בתוך החברה הפלסטינית התומכים בהידברות עם ישראל כדי להגיע להסדר מוסכם, ולחזק את אלה התומכים במאבק אלים שהולך על כל הקופה. במובן זה, הסיסמה של מתנגדי ההתנתקות מימין – “ההתנתקות היא פרס לטרור” – נכונה. פינוי עזה לא יסיים את הסכסוך עם הפלסטינים. המסר שמעבירה תכנית ההתנתקות לחברה הפלסטינית מבשר רעות לגבי התנהלותו של המשך הסכסוך.

5 – כשלון של שרון במשאל עשוי לקצר את ימיה של ממשלה זו, שממיטה עלינו אסון מדיני, חברתי וכלכלי בכל יום נוסף שהיא בשלטון.

6 – הצבעת הליכוד נגד תכנית ההתנתקות תפריך אחת ולתמיד את האמונה ש”רק הימין יכול לוותר על שטחים”. אותה אמונה פופולרית, שאין לה כל אישוש כבר 25 שנה, אבל ממשיכה לדחוף אנשים התומכים בוויתור על שטחים להצביע בעד הימין במין חשיבה של “הפוך על הפוך”. הצבעה נגד ההתנתקות תשמיט את יכולתה של הנהגת הליכוד להמשיך להציג את המפלגה כמפלגת ימין מתון, המושכת אליה גם מצביעים המגדירים עצמם כמרכז, ותחדד את ההכרעה בין ימין לשמאל, לפחות בתחום המדיני (בתחום המדיניות הכלכלית ממילא אין כיום כל הבדל משמעותי בין המפלגות הגדולות).

7 – הנימוק האחרון הוא אולי לא לגמרי עניני, אבל גם לא לגמרי לא-עניני. הצבעה של הליכוד נגד ההתנתקות היא כישלון לשרון ולאולמרט. כל דבר שיחליש את מעמדם של שני האישים האלה, שמגלמים באופן כל כך מובהק שלטון של כוחנות, של הון, של רמיסת זכויות אדם, של אטימות מוסרית, של גזענות – ואעצור כאן – הוא מבורך בפני עצמו ויכול להביא רק טוב.

עו”ד דנה אלכסנדר מנהלת את המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח ופעילה בתנועת “תעאיוש – שותפות ערבית-יהודית”. הרשימה מבטאת כמובן את עמדתה האישית בלבד.