כמה קש וגבבה אפשר להאכיל את הציבור ולאורך כמה זמן*? (הרבה ולאורך זמן) אתמול ניסיתי לשמוע ברדיו את מסיבת העיתונאים של שר האוצר, במהלך השידור נתקפתי בתחושת קבס, מיאוס ובעיקר עצב על כך שנדונו לשמוע מידי שנה דימוי מופרך יותר מהדימוי של השנה שעברה על מצבה של הכלכלה הישראלית, שאם לא שמתם לב משתפר רק בממוצע. אילו היה משרד הרווחה מפרסם באותו יום את דו”ח העוני הגיחוך, שבזחיחות ובטפיחה העצמית על השכם של שר האוצר, היה הרבה יותר ברור לעיין. אבל למה לקלקל את המסיבה של הקוסם.~
שימו לב ששרי הממשלה קיבלו כעת את התוכנית הכלכלית ויש להם בדיוק שבוע כדי ללמוד אותו, להציע אלטרנטיבות וכמובן להצביע על קבלתו. שוכחים שבסופו של דבר מסגרת התקציב היא הדבר החשוב ביותר מרגע שנקבעה יכול האוצר לטעון שמי שרוצה תוספת צריך להמציא מקורות לאותה תוספת. מנהל תקין מזה קשה למצוא במקום אחר.
כיון שאיני נוהג להגיב על משהו לפני שבחנתי אותו, אני מתכוון לקרוא את התוכנית הכלכלית ביסודיות לפני שאכתוב משהו על פרטיה. בלי פרט קטן אחד אי אפשר, מהביטוח הלאומי יקוצצו מיליארד שקלים זאת אומרת שכל הסיפור שאין פגיעה בביטוח הלאומי פשוט אינה נכונה. באותה עת יקבלו “הקשישים הקשים” (מילותיו של שר האוצר בשידור הרדיו) תוספת שתסתכם בחצי מיליארד שקלים, סיכום פשוט מראה שתקציב הביטוח הלאומי יקטן בחצי מיליארד.
באמת יש פה תהליך של אחיזת עיניים מצד אחד לוקחים והרבה מצד שני מחזירים פחות ויוצאים אל הציבור ואומרים הנה נתנו. אני רק מקווה שחצי המיליארד לקשישים אינו אותו חצי מיליארד שיינתן לזוג הקשישים האחים עופר בהסדר שייתן להם, הפלא ופלא, חצי מיליארד בעת הפרטת בתי הזיקוק.
* הצעת התקציב 143 עמודים.