יצא לי לצפות בדיון ששודר אתמול בלילה בערוץ 8 אודות מלחמת יום הכיפורים. הדיון נערך בהנחייתו של העיתונאי רון אדליסט ובהשתתפותם של ההיסטוריון מאיר פעיל, ח”כ יוסי שריד, ההיסטוריון אורי בר יוסף וכתב ה – “Time” לשעבר דודו הלוי. טוב, הדיון היה מעניין גם אם המשתתפים לא חידשו הרבה. כפי שניתן לצפות, כולם דברו על כשלון הקונספציה וליהגו, מי באופן אינטליגנטי יותר ומי באופן אינטליגנטי פחות, אודות אחריותו של הדרג הפוליטי לפרוץ המלחמה ולתוצאותיה הנוראיות. הם מיקדו את דבריהם בעיקר באחריותו של הטריומויראט שכלל את ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין והשר ישראל גלילי. ~
לאורך הדיון שולבו קטעי ארכיון שכללו ראיונות עם דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית בעבר ובהווה – שמעון פרס, ישראל גלילי, יצחק רבין, לובה אליאב, משה מייזלס (עיתונאי לשעבר ב”מעריב”) ויקטור שם טוב, שר הבריאות (כמדומני), בממשלתה של גולדה מאיר וכן האיש המנתח טוב יותר מכול אדם אחר את ההיסטוריה, את המציאות, את המצב – את הכול – ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. האזכור הקפדני והמפורט של שמות הדמויות שנראו על המרקע במסגרתה של התוכנית אינו נובע מפדנטיות יתר מצדי. הוא מבטא את אי-נחת שחשתי ככול שהתכנית הלכה והתקדמה, ככול שהמתקפה החד-גונית של הדמויות הלכה ונמשכה. הצפייה בתוכנית העניקה לי את התחושה שהנה ממש למול עיניי קמה לתחייה ישראל של שנות השבעים, והיא תובעת לעצמה את מה שאבד לה – שליטה בלעדית על הפוליטיקה, הכלכלה והתרבות בחברה הישראלית.
זו הייתה ממש תחושת מחנק: ישראל של פעם הייתה חד-מינית, חד-לאומית, חד-עדתית וחילונית. גם כאשר נכחה שם אישה – ראש הממשלה גולדה מאיר – יצאנו למדים שהיא בעצם הופעלה כמריונטה על ידי יועץ סתרים, הרספוטין שלה, איש ארץ ישראל השלמה, השר ישראל גלילי. ועדיין יש עוד רבים בינינו הקושרים כתרים לכור ההיתוך.
פרופ` יוסי יונה מרצה בחוג לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון