לפני כמה ימים קראתי בעיתון כי המועצה להשכלה גבוהה החליטה להתיר למכללות לפתח תוכניות לימוד לתואר שני כולל תזה (כלומר תוכניות המכילות מחקר – שעד כה היו מתבצעות רק באוניברסיטאות) ואכן – שתי מכללות כבר הרימו את הכפפה – המרכז הבינתחומי בהרצליה ומכללת יהודה ושומרון, שהודיעו כי יגישו בקרוב בקשה לפתוח מסלולים לתואר שני מחקרי כמו באוניברסיטאות.
מה הנתונים הללו בעצם מראים? שההשכלה הגבוהה בישראל עוברת לאט לאט לידיהן של המכללות וגם היא, אט אט, מופרטת. השלב הבא יהא מן הסתם התרת מסלול לתואר שלישי במכללות.~
ועוד משהו: כשאני נכנסת למשל לספרית `סוראסקי` באוניברסיטת תל אביב ומחפשת ספר חדש שמצאתי ב`אמזון` קרוב לוודאי שלא אמצא אותו למרות שאני זקוקה לו למחקר שלי. מה אני עושה? כיוון שאני מלמדת במכללות אני מזמינה את הספר עבור הסטודנטים שלי במכללות (כי אני גם מלמדת את אותם הנושאים שאני חוקרת) – יוצא שהספרייה של ביה”ס לתקשורת של המכללה למנהל בת”א למשל הרבה יותר עשירה בספרות מחקרית רלוונטית בנושאי תקשורת מאשר זו שבאוניברסיטת תל אביב. הספרות המחקרית המצויה בספריות אוניברסיטת תל אביב אינה מעודכנת ואינה משרתת את הדוקטורנטים של האוניברסיטה הנאלצים לחפש פתרונות יצירתיים עמ”נ להשיג את הספרות לה הם נזקקים. לא כולם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את הספרים ולא לכולם יש מלגה המאפשרת להם לרכוש ספרים אלה.
התהליך המתואר כאן מוביל ויוביל להרס האוניברסיטאות שבמקומן יעלו ויפרחו המכללות שתצענה חוגים ספציפיים (`מכניסים` ו`רווחיים` כמו מנהל עסקים, כלכלה ותקשורת) ומי יצא מופסד? האוניברסיטאות והחוגים ה`לא רווחיים`, קרי פילוסופיה, היסטוריה, ספרות וגם ביולוגיה או אולי מתמטיקה.
האם רק למה ש`מכניס ו`ריווחי` יש זכות קיום? מי ישמור על החוגים `הלא רווחיים` עוד 10 או 20 שנה, כשמצב האוניברסיטאות ימשיך להתדרדר מחוסר משאבים?