מה העבודה הזאת לכם?
האיומים האחרונים לפטר מורים בחקיקה ושביתת נהגי מטרודן הן פרשיות המעלות שאלות מטרידות לגבי יחסי העבודה בישראל והתשתית הערכית המלווה אותם. ימים אלו שלפני פסח מעלים גם הדי זכרונות רחוקים מעברנו כעבדים במצרים. לאור הציווי הידוע לזכור את עברנו המצרי ובפרט לפני חג הפסח נראה כי ניתן להבין ממנו משהו על יחסי העבודה בישראל כיום.
אז מה היה לנו שם?
משה ואהרון כנציגי העבדים מבקשים לשחרר את העם מעבדותו וגם לדאוג לתנאי העבודה כפי שמספר לנו המדרש: “ראה שאין להם מנוחה הלך (משה) ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים…. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח” (שמות רבה א).
כתגובה לניסיונות להרים ראש מחליט פרעה להכביד את עולו על עם העבדים:
(ט) “תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר” (שמות ה`)
פרעה מבין שתודעה של זכויות חברתיות וזכויות של עובדים תערער את משטר הדיכוי שידע להפעיל כנגד העברים, הוא מכביד את העבודה מתוך ידיעה שככל שיקשה על העובדים כך לא יהיה להם פנאי לערער על תנאי העבדות וההעסקה שלהם. הרב חיים משה לוצאטו היטיב לבטא את כוונת פרעה בדברים הבאים:” שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת” (מסילת ישרים לרמח”ל ,פרק ב`)
פרעה כפוליטיקאי מנוסה מבין כי הדרך לקטוע את מהלך ההתנגדות עוברת גם דרך המנהיגות של העובדים. הכבדת העבודה יוצרת לחץ על המנהיגות מצד העם והם מאשימים את משה ואהרון בהרעת התנאים:” וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם (העם למשה ואהרון) יֵרֶא ה` עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנו”ּ. (שמות ה`) שביתות מקשות על החיים ומעוררות כעס על השובתים ועל המנהיגות שלהם ולא כלפי המעביד.
פרעה לא מסתפק בכך הוא דואג לציין כי למשה ואהרון יש פנאי להתעסקות בזכויות עובדים מפני שהם אינם אנשים עובדים:
” (ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם (לעבוד) ויאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם (מעבודתם)” (שמות ה`)
על כך אומר המדרש:
“אמר רבי יהושוע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל (בגלל) שאתם פנוים אתם אומרים נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם”. (שמות רבה, פרשה ה`).
הפניות של משה ואהרון מעבודה יכולה להתפרש כאקט של ניכור מהעם כפי שרצה פרעה להוכיח. ייתכן ואותה פניות היא זו המאפשרת את חשיפת מנגנוני הדיכוי וגיבושה של תודעה חברתית.
הציניות והרשעות של פרעה לא יודעת גבולות, הוא מחליט להפסיק לתת תבן לעם ועדיין מאלץ אותם לעמוד בתפוקה הנדרשת:
(ז) “לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: (ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינו”.(שמות ה`)
בקיצור, אפשר לעבוד גם בלי התנאים הראויים לעבודה, אפשר לדרוש שאנשים יעבדו גם מבלי לייצר מקומות עבודה ולאחר מכן להאשימם שהם נרפים, עצלנים, בטלנים וכדומה.
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ:(שמות ה`)
בימים אלו של מתקפה על זכויותיהם של עובדים בישראל אנו זקוקים להצבת חזון ערכי שונה מהמגמות המסתמנות, אני רוצה לסיים בדברי חז”ל המהווים קריאת כיוון ליחסי עבודה אחרים בישראל:
“כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה` אלהיכם”, ועל כך אמרו חכמינו: “פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום… דכתיב: `כי לי בני ישראל עבדים – עבדי הם – ולא עבדים לעבדים`. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קטז עמוד ב.
העיקרון המנחה הוא שלבני אדם אין בעלות על חייהם של העובדים, אסור לבני אדם להיות כפופים לגחמות כלכליות של מעסיקים, לעובדים יש את החירות להיות משועבדים לערכים רוחניים, לישות מוסרית עליונה ולא לבני אדם אחרים.


