תו התקן השירי: תהיי יפה

אתמול בערב קראתי את הפוסט של רן יגיל “אחרי הכול את שיר: על הסקס אפיל של המשוררות שלנו”. לפני שנרדמתי, חשבתי על כל המשוררות הנפלאות, האהובות, שמופיעות אצל יגיל, ובשתיים ומשהו בלילה פתאום התרוממתי מהמיטה והלכתי למחשב. ובניגוד להרגלי, בבת אחת:

תהיי יפה.

תהיי יפה ולבושה. חייכי חזק בפה סגור, חזקי מעט את האיפור, שיראו כולם כמה את יפה ובלי בושה. אפילו לבושה היטב.

תהיי יפה ולבושה יפֶה. וערומה בפנים. ולפעמים בחוץ.

אבל הכי חשוב, זכרי – יפה ותסתמי. כלומר, היי סתומה, כלומר, פתוחה ואוורירית, תהיי נוחה ועכשווית, תהיי זונה, סליחה, בלי כוונה, כלומר, אישה שמשתנה לפי עונות, שיהיו לךְ עגילים וערגונות, התנועות הנכונות לכל מצב. ושתהיה לךְ עלילה נשית:

ספרי שהיית כעורה בילדות ובגרת ויפית, שחלית במחלה סופית, בשחפת, או עגבת או סתימה בחצוצרות, שכיבית את האורות, ישבת בחושך לבדך וכל היום חיכית, מחית את הדמעות, בכית בגלל כל שטות, לעיתים חשת בלהיטות באגנים התחתונים, היו לךְ נתונים טובים של הזדיינות, אֶה, באמת סליחה, היית יותר מדי מינית, בלבלת אותי, כלומר, של הצטיינות. היית יפה.

תהיי יפה ובדיוק. שכובה על המיטה חולה או חבולה מאכזבה או ממכות או רק חזרת מהאשפוז, תשתדלי לזוז במין ריקוד מפה לשם לאט, תשימי לק. עכשיו את חגיגית.

תהיי יפה ושתוקה ופרועה וכנועה, והומה, רגועה, רוחנית. וטובה וגבוהה ורבה וקומפקטית קטנה ונכונה להכל וקסומה, איומה, משונה, תהיי יונה, ציפור, כן, תהיי ציפור, אולי זרזיר ממש קטן, את יכולה להיות ענן? ורוצה וכמהה ושנונה ושקטה ופורה ונורא בודדה. תהיי מופע של לוליינות על חבל דק, יורקת אש, בולעת חרבות. אולי תהיי מבוך. או שפשוט, לעזאזל, תהיי יפה.

את גם יכולה לכתוב שירים. זה תחביב מאוד חמוד.

פורסם לראשונה בבלוג “יכולה לפעמים”