בשבת האחרונה הייתי בכנס לזכרה של הסופרת והאקטיביסטית הפמיניסטית אנדריאה דבורקין, דבורקין שייכת לקבוצת האקטיביסטים והאינטלקטואלים שבחייהן המימסד הפוליטי והאקדמי רודף ומחרים אותן, ורק לאחר מותן הן זוכות במכובדות ובתעשייה אקדמית המגלה את חוכמתן. אחת הדוברות בכנס הייתה חברתה למאבק במשך שלושים שנה, קתרין מקקינון, אקטיביסטית ופרופסור למשפטים מאוניברסיטת מישיגן (לאחרונה יצא לאור בעברית מבחר מאמרים שלה בהוצאת רסלינג “פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה” בתרגום של עידית שורר ובעריכתה של פרופסור דפנה ברק-ארז). מקקינון ניתחה במשך כשעה את הגותה של דבורקין, כאשר מידי פעם התרגשותה גרמה לה להפסיק למספר שניות. בימים אלה יוצא לאור ספר חדש של מקינון בשם “האם נשים הן בני אדם?” “Are Women Human?“ תשובתה היא לא. בראיון ארוך ב”גארדיאן” מקקינון מסבירה מדוע חוקים נגד אונס מבטאים את נקודת מבטם של האנסים (בין היתר כיוון שהחוקים, נכתבים ומיושמים על ידי גברים המזדהים עם נורמות של תרבות מינית גברית), ומדוע שוויון פורמאלי אינו מסייע לנשים. לטענתה של מקקינון, הגברים הכותבים את החוקים מניחים כמה הנחות גרוטסקיות, “ההנחה היא שנשים יכולות לסבול מאי שוויון כלכלי, חברתי, תרבותי ופוליטי אולם ברגע שהן מקיימות יחסים מיניים הן שוות וחופשיות”. על ההתקפות מן המחנה הפמיניסטי של נשים כנעמי וולף, אומרת מקקינון, “תמיד יש תחושה של בגידה כאשר אנשים מהמחנה שלך מתנגדים לך”, לטענתה, זה מספר קטן של נשים אליטיסטיות שנהנות מהיתרונות שמעניקים להן הקבוצות שמשעבדות נשים. (על פי המאמר) הספר של מקקינון מסתיים במסה המכונה “ה 11 לספטמבר של הנשים” בו היא כותבת שמספר הנשים שנרצחות מידי שנה בארצות הברית שווה למספר הקורבנות ב 11 לספטמבר, אבל רצח הנשים הללו לא גרם להכרזה של מלחמה בטרור ההורג נשים.
Andrew Glyn הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, שבימים אלה ספר ביקורתי שפרסם “Capitalism Unleahsed” זוכה לתשומת לב ציבורית רבה, אין סיכוי שתקראו או תשמעו דברי כפירה חברתיים ובלתי מדעיים כאלה בעיתונות או באקדמיה הישראלית, אגב נכחתי בהרצאתו ואני מוכן להעיד בשבועה שההרצאה לוותה בטבלאות, מספרים וגרפים. לפני כשבוע הוא פרסם ב”גארדיאן” מאמר מדוע קרל מארקס הוא עדיין מאד רלבנטי לניתוח הכלכלה הגלובלית.
ההתפתחות של כלכלות סין והודו גורמות לכך שהתחזית של מארקס עומדת להתגשם, טוען גלין. לטענת מארקס התפשטות הקפיטליזם תביא ליצירות צבא מילואים ענק של כוח עבודה שעומד לרשות בעלי ההון, כך יגדלו רווחי בעלי ההון ויקטןשכרם של העובדים.
כוח העבודה בסין הוא 750 מיליון עובדות ועובדים, פי 1.5 מכוח העבודה של כלכלות המדינות העשירות. חצי מכוח העבודה הסיני מועסק בחקלאות ועשרות מיליונים של עובדים בערים עובדים במשרה חלקית. גלין טוען שהשקעות של תאגידים כלכליים מערביים בסין הולכות וגדלות, למרות שכיום ההשקעות של תאגידים אלו בסין מהוות רק 3-4 אחוזים מההשקעה שלהם במדינות המוצא שלהם. עם העלייה בהשכלה של כוח העבודה הסיני ועלותו הזולה של כוח עבודה זה, יותר ויותר תאגידים יעבירו את השקעותיהם לסין על מנת להגדיל את רווחיהם, מה שיגרום לפיטורי עובדים וירידה בשכר של עובדים בעולם המערבי. התחזית של מארקס אודות העלייה בניצול העובדים תתממש.
חתן פרס נובל לכלכלה, ג`וזף שטיגליץ, כותב אתמול על הכלכלה הגלובלית ומתפעל מן המודל הסיני, מהצמיחה הכלכלית המדהימה והירידה בשיעור העוני, הנובע מחזון ופרגמטיזם והתנגדות לקונצנזוס הכלכלי של וושינגטון. עדיין מתפתח בסין אי שוויון הולך וגדל שהסינים מתכוונים להתמודד איתו כמו גם עם זיהום הסביבה. שטיגליץ מתרשם מהדיון הסיני הפתוח בניגוד לסודיות המאפיינת את משטר בוש. שטיגליץ מזהיר את הסינים שלא לשהות ליועצי צמיחה למיניהם שיספרו להם על העושר שלבסוף אמור לטפטף כלפי מטה. חלק מהגיליון האחרון של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית, Anthropology News – April 2006 מוקדש לדיון בתנאים שיאפשרו שיתוף פעולה בין אנתרופולוגים שונים ברחבי העולם. במאמר “”Transnational English Tyranny פרופסור סמדר לביא כותבת על העריצות האינטלקטואלית וההשתקה של השיח המזרחי-פלסטיני. ההשתקה נגרמת מצד אחד בשל אי היכולת לקרוא או ללמד טקסטים פמיניסטיים פוסט קולוניאליים לסטודנטים ישראלים, בשל מחסור בתרגום לעברית של טקסטים אלו, ומצד שני, אי היכולת של קהל קוראי האנגלית בעולם לקרוא טקסטים ביקורתיים מזרחיים ופלסטינים על החברה הישראלית.
המעמד של האנגלית כשפה הגמונית, ומעמדם של אקדמאיים ישראלים אשכנזים כשומרי הסף, בשל קשריהם הבינלאומיים עם כתבי עת והוצאות ספרים אמריקאיות ואנגליות, מונעים פרסום של טקסטים ביקורתיים מזוית מזרחית או פלסטינית המבקרים את הגזענות, בעיקר זו של אשכנזים נגד מזרחים, גם כאשר אלה נכתבים באנגלית. אותם אקדמאיים ישראלים הם גם שומרי הסף שלא מאפשרים להוצאות ישראליות לתרגם מאנגלית לעברית טקסטים ביקורתיים מידי, שאינם מתיישבים עם תפיסתם. למרות חוסר האמצעים מזרחים ופלסטינים הצליחו במשך השנים לפרסם ספרים וכתבי עת ובזמן האחרון קיימים גם אתרי אינטרנט שבהם באות לידי בטוי פרספקטיבות ביקורתיות מזרחיות. דיון ביקורתי גלובלי יתאפשר רק כאשר תחדל עריצותה של האנגלית או כאשר יהיה אפשר לשמוע את הקולות המושתקים הללו.
סטנלי פיש, הוא פרופסור למשפטים ומה שמכונה אינטלקטואל ציבורי, את הפרסום וההכרה שלו הוא בונה מכתיבת מאמרים שמצליחים להרגיז גם ליברלים וגם שמרנים, טיעונים של הפוך על הפוך שלא תמיד מסקנתן נובעת מההקדמות. מעלה אחת של מאמרי פיש היא שהם לעיתים רחוקות משעממים, סטנלי פיש פתח בלוג חדש בחסות ה”ניו יורק טיימס”, שם הבלוג “Think Again“. בפוסט הראשון של הבלוג, פיש מגן על הפרשנות המשפטית של שופט בית המשפט העליון השמרן, שנוא נפשם של הליברלים האמריקאיים, אנתונין סקליה, שכינה לאחרונה את אלה שאינם מסכימים איתו אידיוטים. האידיוטים שאליהם התכוון סקליה, הם אלה שטוענים בניגוד לדעתו, שהמשמעות של החוקה האמריקאית משתנה יחד עם השתנות הנסיבות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות, פיש הילד הרע מתחכם ומסכים איתו.