• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מה עשה ג`ורג` בוש באוניברסיטת סטנפורד והאם ג`ון אדוארדס הוא רדיקל?

עמירם גיל

שני ביקורים מרתקים, ובעיקר שונים בעליל זה מזה, התקיימו בסוף אפריל באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. ראשון הגיע הנשיא ג`ורג` בוש, כמעט ללא הודעה מוקדמת, לפגישה עם עמיתי מכון הובר ל”מלחמה, מהפכה ושלום”. מאחורי השם המסעיר הזה מסתתר אחד ממכוני המחקר הניאו-שמרניים בארה”ב, הנוטל חלק מרכזי בגיבוש מדיניות החוץ של ממשל בוש. בדומה למכונים אחרים מסוגו, גם מכון הובר הוא משהו שבין “צוות חשיבה” לכת מאמינים סגורה בנוסח ה”בונים החופשיים”. כאשר נתניהו הקים את “מכון שלם”, הוא ראה לנגד עיניו את המודל של מכון הובר ודומיו, היושבים בלב הממסד האקדמי ומספקים תשתית רעיונית לפוליטיקה ניאו-קונסרבטיבית וניאו-ליברלית. ואמנם, רבים מאנשי מכון הובר הם פוליטיקאים דוגמת ג`ורג` שולץ וקונדוליזה רייס, המדלגים בקלילות בין עבודתם במכון לתפקידי מפתח בממשלים רפובליקאיים – ובחזרה.

הפעם הקודמת בה נפגש בוש עם אנשי המכון בסטנפורד הייתה ב-1998, ערב השקת הקמפיין שלו לנשיאות. אנשי המכון זיהו אז בבוש הבן, מושל טקסס מהאגף הימני של המפלגה הרפובליקאית, פוטנציאל של ממש להביא את בשורתם אל תוך החדר הסגלגל ומשם להפיצה ברחבי העולם. בוש, מצדו, ביקש לחבור למכון כדי לסמן את עצמו כיורשם האידיאולוגי של רייגן ובוש האב. קרוב לשמונה שנים מאוחר יותר, הגיע כעת בוש למפגש בסטנפורד כנשיא באמצע הכהונה השנייה, כשהוא שקוע בביצה העיראקית, ועם שיעורי תמיכה של כ-30% – השיעור הנמוך ביותר אי-פעם עבור נשיא מכהן. בנקודת השפל הזו, ביקש כנראה בוש לקבל מעט תמיכה מהחבר`ה שמבינים דבר או שניים במלחמות מיותרות. כך או כך, מה היה בדיוק בפגישה, זאת אין לדעת. הפגישה הייתה סגורה לציבור ולתקשורת (למעט כמה צילומים רשמיים). ככה זה כשמנסים להנחיל דמוקרטיה במזרח התיכון.

כמה ימים לאחר מכן, הגיע לקמפוס ג`ון אדוארדס, מועמד הדמוקרטים לסגן הנשיא בבחירות האחרונות. פגישה עם פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הדמוקרטית היא סיבה טובה לציפיות נמוכות: שנותיו של קלינטון בנשיאות הפכו את התנועה הזו לממסדית יותר מתמיד. בבחירות האחרונות, הביא המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג`ון קרי, את המגמה הזו לשיא, כאשר הקפיד לטשטש כל הבדל מהותי בינו לבין בוש. עם זאת, מפגש עם אדוארדס הוא גם פוטנציאל לעניין: בפריימריס 2004 התמודד אדוארדס על הנשיאות והציג מצע סוציאל-דמוקרטי ברור; הוא בחר אז להתמקד בפערי הכנסה וחינוך ובזכויות דיור ורווחה, ולרגע קצר אף הוביל במירוץ. אדוארדס מתעתד לשוב ולהתמודד על ההנהגה, ופגישה עמו עשויה אפוא ללמד על הכיוונים בהם תצעד המפלגה הדמוקרטית בעתיד.

למרבה השמחה, הפגישה עם אדוארדס סיפקה אמנם סיבה טובה לאופטימיות. במשך קרוב לשעה נשא הסנטור מדרום-קרוליינה נאום חברתי מובהק. הוא דיבר על הבעיה המוסרית והפוליטית הראשונה במעלה כיום בארה”ב: המציאות בה 37 מיליוני בני אדם מתעוררים מדי בוקר לחיים של עוני. אסון ההוריקן קתרינה בניו אורלינס, אמר אדוארדס, הראה שלעוני יש פנים, והפנים האלה הם לרוב שחורים. לפיכך, המפתח לשינוי הוא באימוץ תפיסה מהותית של שוויון. שוויון כלכלי ושוויון אתני כמשימה הבוערת ביותר על סדר היום האמריקאי.

אדוארדס המשיך להציע מספר הצעות קונקרטיות: העלאה של שכר המינימום הפדרלי מ-5.15 דולר ל-7.50 דולר, תוך הדגשה כי גם עם שכר כזה קשה להתקיים בכבוד ויהיה צורך להוסיף ולגייס תמיכה פוליטית להעלאתו; פיתוח מוסדות של דמוקרטיה תעשייתית, בראש ובראשונה על-ידי עידוד התארגנות והשבת האיגוד המקצועי לתפקידו המרכזי במשק; ביטול קיצוצי המס בעשרות מיליארדי דולרים שהעניק בוש לעשירונים העליונים; ייזום תכנית מקיפה לדיור ציבורי, תוך מילוי תפקיד מרכזי על-ידי המדינה במתן שירותי שיכון למעוטי יכולת; והשקעה מסיבית בחינוך על-ידי הגדלת התקציבים לבתי ספר ציבוריים והגדלת המלגות והסיוע הכלכלי לסטודנטים עניים. מעבר לכך, אדוארדס הדגיש כי מחויבותה של ארה”ב לצדק חברתי אינה נעצרת בגבולות המדינה: הוא לגלגל על ההתפארות האמריקאית בסיוע החוץ ה”נדיב” שלה (בסקרי דעת הקהל אותם ציטט סבורים מרבית האמריקאים כי מדינתם מקצה כ-30% מתקציבה עבור מדינות מתפתחות, בעוד שהנתון האמיתי עומד על כאחוז וחצי). לדעת אדוארדס, אם יש לארה”ב תפקיד עולמי, הרי שעליה להגדיל בצורה משמעותית את סיוע החוץ שלה למדינות עניות.

שלב השאלות והתשובות הביא עמו הפתעות נוספות. כך, למשל, נשאל אדוארדס האם אכן התבטא בראיון לאתר אינטרנט כי הוא דוגל ב”חלוקה מחדש של העושר הגלובלי”. תשובתו הייתה, כי אמנם לא השתמש בביטוי הזה, אבל הוא תומך בהחלט במדיניות ממשלתית שתעביר יותר עושר מהחזקים לחלשים – בראש ובראשונה באמצעות מיסוי כבד יותר על בעלי הון. אדוארדס לא היסס להביע את קנאתו בבריטניה, הממלאת תפקיד הולך וגובר במאבקים גלובליים נגד התחממות כדור הארץ או בתנועה לפריסת חובות העולם השלישי, וטען שאלה בדיוק הנושאים שצריכים להעסיק את ארה”ב במקום המלחמה בעיראק. לאחר מכן נשאל אדוארדס מה דעתו על המחאה שקמה נגד ביקורו של בוש בסטנפורד, אשר במהלכה התעמתו סטודנטים עם המשטרה, נעצרו מפגינים ושיירת הנשיא נאלצה לשנות את מסלולה. אדוארדס לא מצמץ והשיב לסטודנטים: “שאלוהים יברך אתכם”.

חזונו של אדוארדס חרג בהחלט מהקו הדמוקרטי המקובל. ספק רב, למשל, אם תשמעו את הילארי קלינטון, המוזכרת לרוב כמועמדת לנשיאות בבחירות הבאות, נושאת דברים דומים. יתרה מכך: אדוארדס לא הרגיש צורך בשום שלב להתנצל או לסייג את דבריו. הוא לא הרגיע את קהל שומעיו שהוא “בעד כלכלה חופשית”, הוא לא הזים את השמועות שהוא “קומוניסט”, הוא לא הבטיח “להפתיע”. הוא רק הבטיח, וחזר והבטיח, להציב את העוני במרכז האג`נדה הפוליטית שלו ולאמץ גישה סוציאל-דמוקרטית מתקדמת כדי להתמודד עמו. הערב הסתיים אפוא בתחושה דקה ונעימה של תקווה. תקווה, שיש מקום גם לדמוקרטים רדיקלים, ואולי אפילו בצמרת.    

כנראה שיעניין אותך גם: