• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בוליביה - המבט אל התקווה

מיכה רחמן

שלושה מאורעות המעלים תקווה בלבנו התרחשו בבוליביה בחודש האחרון: ב – 1 במאי הכריז אוו מוראלס, המנהיג האינדיחני הראשון של בוליביה: “היום ההיסטורי הגיע. הגז הטבעי והנפט שבאדמותינו לא יהיו שייכים יותר לזרים”. הוסיף הנשיא ואמר: “… זהו מאבק של העמים המקוריים שנולדו על אדמה זו, זהו מאבק של אבותינו הקדמונים, כמו טופאק קטרי, וטופאק אמארו…” (מנהיגי האינקה לפני בוא הספרדים).  פחות משלושה שבועות מאוחר יותר, הכריזה ממשלת בוליביה על כוונתה לבצע רפורמה אגררית מרחיקת לכת. אלורו גרסיה, סגן הנשיא, הכריז ששטחים חקלאיים גדולים יחולקו ל”קהילות של איכרים ואינדיחנס” (אינדיחנס – תושבי הארץ שישבו לפני בוא הספרדים, קבוצות אתניות דוברות בעיקר קצ`ואה ואיימרה, המהווים רוב בקרב אוכלוסיית המדינה). המאורע השלישי הוא חתימת “הסכם הסחר בין העמים”, בין קובה ונצואלה ובוליביה ב – 29 לאפריל שנה זו.

למה כל זה מעניין אותנו? כי (כפי שכתבתי במאמר הקודם) בזמן שאידיאולוגית מרכסיסטיות מהפכניות נראות לנו כמיושנות, ותיאוריות זהות סופר-מתוחכמות תופסות את מקומן, כאן לפנינו מאבק סוציאליסטי, שהוא גם מאבק של זהות אתנית וגם מאבק אנטי-גלובליסטי. החידוש הוא בזה שקמה ברית בין שלוש מדינות המנסות לפתח אזור סחר חופשי כנגד אזור הסחר החופשי שמקדמת ארה”ב וכן שאוו מוראלס הולך בדרך המהפכנית שהבטיח. שני גורמים דחפו את מוראלס להלאמה של הנפט והגז: המיליטנטיות של תנועות האיכרים והאינדיחנס בבוליביה (שסילקו בהפגנות רחוב ו”כיבוש” הבירה, שני נשיאים מכהונתם), והסכמי הסחר החופשי שכפתה ארה”ב על קולומביה ופרו, שכנותיה של בוליביה, הסכמים שפגעו קשה ביכולת האיכרים העניים בבוליביה להתחרות עם התוצרת הן של ארה”ב והן של קולומביה ופרו (על פי מאמר מאת Roger Burbach “מדיניות רדיקאלית של אוו מוראלס”). ולכן כל השנים נשאו האיכרים והאינדיחנס את הסיסמה שהלאמת אוצרות הטבע עומדת במרכז מאבקם. כנגד כל הכוחות שעמדו נגדם הם עשו מעשה,  הם בחרו באופן דמוקרטי נשיא, והוא לא אכזב, ועשה את שני הצעדים שהבטיח.

מוראלס ותנועת האינדיחנס בחרו למפלגתם את השם: התנועה אל הסוציאליזם (Movemiento Al Socialismo  ) ללמדך שגם סוציאליזם יכול לשמש כקטגוריה לזהות אתנית. מסגרת מפלגתית שהיא גם אתנית וגם אוניברסאלית בעת ובעונה אחת.  אחרי שני הצעדים הללו הולכת בוליביה לבחירות חדשות לאסיפה מכוננת ביולי, שבה לפי דברי סגן הנשיא אלורו גרסיה, מטרת MAS היא לזכות בהגמוניה במועצה. בסמכות האסיפה המכוננת שתיבחר יהיה לשנות את חוקת בוליביה ולקבוע מחדש את המוסדות הפוליטיים כך שתינתן אפשרות לאינדיחנס להשמיע את קולם. כמו כן ישתמשו באסיפה הזו לקידום הרפורמה האגררית.

צו ההפקעה שהוציאה הממשלה  בבוליביה לאחרונה, מלאים 15 חברות נפט וגז עם הון זר ממדינות רבות כולל ארה”ב, ספרד, בריטניה, ברזיל, צרפת והולנד. הרפורמה האגררית לעומת זאת היא עדיין בחזקת הכרזה, כולל נכונות של ממשלת בוליביה לדון עם בעלי האדמות הגדולים על הרפורמה. מבקרי הממשלה משמאל, כבר הכריזו שאין זה נכון לדון עם בעלי האדמות אלא יש להפקיען מיד. ואילו תנועות האיכרים חסרי האדמה הודיעו שייקחו את האדמות בעצמם.

מה יהיה בעתיד? האם תחזיק מעמד המהפכה בזעיר אנפין של מוראלס? מה עתידו של השמאל באמריקה הלטינית? מצד אחד אנו רואים תנועה בכיוון שמאל וסוציאליזם, בכל מדינה ברמת רדיקאליות שונה. הברית של ונצואלה ובוליביה עם קובה יוצרת חזית חשובה של שינויים בכיוון רדיקלי יותר. צ`אווס בונצואלה מנהל מדיניות חוץ והכרזות חד משמעיות נגד הניאו-ליברליזם, ונגד ארה”ב. לוונצואלה יש מה שאין למדינות אחרות ביבשת: אוצרות טבע המאפשרים לפתוח בתוכניות שאפתניות לקידום הבריאות, למיגור האלפביתיות, לימוד חינם עד האוניברסיטה,  ולפיתוח כלכלי. המדיניות הכלכלית שלו, במכוון אנטי ניאו-ליברלית, הביאה לצמיחה של ה – תל”ג  ב – 18% ב – 2004, ו – 9% ב – 2005. צ`אווס מציג את האלטרנטיבה הבוליבריאנית של האמריקות (בוליבאר – המנהיג שפעל לעצמאות מדינות אמריקה הלטינית ולאחדות היבשת), כמודל לשיתוף, סחר אזורי כנגד הסכם הסחר החופשי (ALCA) שמנהיגה ארה”ב  (מתוך: “מה השיג `השמאל החדש` באמריקה הלטינית” מאת: Engler and Dangl). ועוד בצד של התקווה,  הבסיסי העממי הנרחב שעליו נשען משטרו של אוו מוראלס בבוליביה. לא בכדי פרצה מהפכה דווקא בבוליביה המדינה הענייה ביותר ביבשת, הכבלים הכובלים מדינה כזו לארה”ב ולחברות הרב-לאומיות מן הסתם חלשים יותר.

מה בצד המגבלות להתפתחות החופש? בצ`ילה, ריקארדו לגוס, מצטרף ליוזמות ניאו-ליברליות כמו אזור הסחר המשותף של האמריקות (Area de Libre Comercio para las Americas – ALCA). גם בברזיל וארגנטינה לא יוצאים כנגד “קונצנזוס וושינגטון”. המשטר החדש של נסטור קירצ`נר בארגנטינה, יצא בתחילת דרכו נגד קרן המטבע העולמית (FMI), וארגנטינה הכריזה על שמיטת כל חובותיה. תגובתה הקשה של קרן המטבע, יחד עם הבטחה לפרוש מחדש את החובות הביאו את קירשנר להמשיך את שיתוף הפעולה עם גוף זה. ההכרזה של קירשנר בדצמבר 2005 על הסדר ביטול חובות על ידי תשלום של 9.8 מיליארד דולר לקרן המטבע עוררה ביקורת רבה בקרב השמאל בארגנטינה. (לפי: אנגלר ודנגל). גם הנשיא החדש Luis Inacio, “לולה”, בברזיל, העומד בראש מפלגת הפועלים של ברזיל (PT), התחיל בהכרזות מהפכניות לפני שעלה לשלטון אבל בחר במדיניות שמרנית בהרבה ממה שהבטיח. גם לולה חרף ההכרזות על ניתוק מקרן המטבע, במדיניותו בפועל בחר לשלם את חובותיה של ברזיל, ואף נכנע למרשמים הכלכליים של הניאו-ליברליים של קרן המטבע (לפי אנגלר ודנגל). נראה, ששתי הכלכלות הגדולות של היבשת, אחוזות חזק מדי בצבת הקשרים הכלכליים עם ההון האמריקאי ואירופי הגדול וקשה להן להתנתק. אשר לונצואלה, צ`אווס פועל במישור עוקף בירוקרטיה ממשלתית שעדיין מלאה במתנגדיו, והבעיה העיקרית האם תמשך הרפורמה הרדיקאלית של ונצואלה גם אחרי עידן צ`אווס (וכך גם לגבי מה יהיה אחרי עידן קסטרו בקובה). אבל התנופה השמאלית הקיימת היום באמריקה הלטינית יכולה לשמש לנו, השוכנים בצד הלא אירופי של המפה, כקרן של תקווה.  

מקורות: במיוחד שני אתרים נפלאים:  www.rebelion.org  Rebelion     ו – Latin America www.alainet.org . האתר הראשון רק בספרדית, השני הרבה באנגלית. וכן אתר עם אופי מקומי יותר של ארגוני מחאה במכסיקו, מרכז לאינדימדיה בצ`יאפאס. http://chiapas.indymedia.org  (בספרדית). 

כנראה שיעניין אותך גם: