• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הצענו לפלסטינים כל סיוע אפשרי, כולל פינוי לבתי החולים בארץ

יוסי דהאן

בעקבות ההפגזה היום שבה נהרגו שבעה אזרחים, שלשה מתוכם ילדים, וארבעים נפצעו, אמר אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, שייתכן שמדובר בפגז ארטילריה שסטה ממסלולו או ב”תאונת עבודה”, הוא הוסיף “אין בכוונתו לפגוע באזרחים תמימים” לדבריו “צה”ל מודע לאזורים שבהם שוהים אזרחים, כמו סביבת בית הספר האמריקאי שנפגעה היום, ולתותחני צה”ל יש הנחיות להימנע מירי לעברם”.

תאונות עבודה הן השגרה בעזה כמעט לכל חיסול ממוקד יש “נזק נלווה” המסתכם בפציעתם או הריגתם של אזרחים תמימים. הרג ופציעת האזרחים סיפקו היום לרמטכ”ל דן חלוץ הזדמנות להפגין את רגישותו המוסרית “אנחנו מצטערים על הפגיעה בחפים מפשע וכי הוצע לפלשתינאים כל סיוע אפשרי, כולל פינוי לבתי חולים בארץ“.

לפני כשבועיים פרסם כריס מקגריל, כתב ה”גארדיאן” בישראל, כתבה ארוכה על רצועת עזה, מהכתבה של מקגריל ניתן ללמוד על מודעתו של צה”ל לאזורים שבהם נמצאים אזרחים, על תוכן ההנחיות שניתנות לתותחנים ועל רגישותו הייחודית של הצבא לחיי אדם.

זהו תרגום חלק מהכתבה.

“מוסה אל סארוקי חי בבית רעוע בקצה בית להיה שבצפון רצועת עזה, שם הוא השגיח על גמליו ועל הגידולים החקלאים שהוא מגדל, עד שגשם פגזי הארטילריה התקרב יותר מידי ואילץ את האיכר הבדואי בן ה-68 לעזוב יחד עם בנו לעיר. יומיים מאוחר יותר פגז הרס לחלוטין את ביתו של מוסה. שלשה שבועות לאחר מכן, מוסה אל סארוקי נהרג מפגיעתו של פגז כאשר ניסה להרחיק את גמליו ממקום נפילת פגזי צה”ל. “הוא נהרג מפגיעה ישירה בראש” אומר אחיינו פארס אל סאורקה. “לא יכולנו להציל אותו בגלל ההפגזות. זה קרה עשר דקות לפני שיכולנו להגיע אליו. היה קשה לראות את פניו, כשלקחנו את גופתו מבית החולים ניסינו למנוע מאשתו לראות אותו”.

למחרת, המשפחה הקימה סוכת אבלים בקרבת ביתו ההרוס. זרם של חברים ושכנים הגיע לנחם ולשתות קפה “ואז הפגזים החלו ליפול שוב” אומר אחיין אחר  “שמענו צרחות וצעקות, זה היה חסן אל שפי. רסיס של פגז פגע בו בגב וכמעט חתך אותו לשניים. נפלו כל כך הרבה פגזים ונאלצנו לזחול על האדמה על מנת להימלט”.

חסן אל שפי, בן 55 שהיה חקלאי שגידל פירות וירקות, מת בבית החולים. אחמד אל שפי נשא לסוכת האבלים חמישה רסיסים של פגזים שהוא אסף בשדה. כל אחד מהם באורך של שישה אינטשים, כבדים וחדים. “תתאר לעצמך את הדבר הזה, כל כך חם וכל כך מהיר. רק רסיס אחד יכול לקרוע את גופו של אדם, זה איום” הוא אומר.

לאחר מכן, שתי המשפחות הקימו סוכות אבלים בקצה האחר של העיר שם נופלים מספר מועט יותר של פגזים, למרות שנפלו שם מספיק פגזים שגרם לבית הספר האמריקאי לסגור את דלתותיו ולעבור לעיר עזה בינואר.

מתחילת החודש שעבר, ישראל ירתה יותר מ 5,100 פגזי ארטילריה אל רצועת עזה, הפגזים נורו מהצד השני של הגבול ומספינות חיל הים. הצבא אומר שההפגזות מכוונת להרתיע פלסטינים מלירות פגזים מתוך השדות אל תוך ישראל. אולם האש הארטילרית הרגה שישה אזרחים פלסטינים, כולל שני ילדים, את חסן גאהן בן השמונה ואת מחמוד אובהיד בן החמש עשרה ופצעה שישים איש כולל 21 ילדים.

הצבא הישראלי שינה את כלליו, כך שכיום ניתן להפגיז עד למרחק של 100 מטרים משטח בנוי. באותו אחר הצהריים שמשפחת סאוארקי התאבלה על אובדנו של מוסה, יותר מ 300 פגזים נפלו סביב בית להיה, כמה מהפגזים היו קרובים עד שהם הרעידו את הבתים הרעועים.

“אנחנו בדואים ואנחנו חיים בבתים עם גגות מאלומיניום שלא מגינים עלינו” אומר פארס אל סאורקה. “הפגזים הישראליים נופלים יותר ויותר קרוב. במשך 10 שנים הם יכולים לראות שאנחנו עושים את אותם הדברים, רועים את הגמלים בזמנים מסוימים. הם יודעים אפילו את השמות שלנו. הם יודעים את מי הם הורגים. בהתחלה הלוחמים היו המטרה. אבל עכשיו כולנו הפכנו למטרה. לבדואים אין שום קשר עם הלוחמים. זהו עונש קולקטיבי”.

זו לא מלחמה בטרוריסטים, זו מלחמה בטרור על פי המודל האמריקאי שהופעל בעירק לפני הפלישה, הרעבה והפעלת טרור על אוכלוסייה והפיכת חייה לגיהנום בתקווה שהיא תביא לנפילת השלטון, ב”מלחמה בטרור”, תפקידו של מוסא סארוקי, עד למותו, לא היה אלא להיות המשך זרועו הארוכה של צה”ל. .  

כנראה שיעניין אותך גם: