מתברר שיש אלפי מורים שהם עובדי קבלן, 1500 בירושלים ו-2000 בתל אביב ועוד כמה מאות, אולי אלפים במקומות אחרים. במדינת ישראל היצירתיות עולה על כל דמיון. אין מספיק מורים אז בואו נקים עמותה או נעזר במגוון חברות שעוסקות באספקת עובדים, כאילו היו סחורה עוברת לסוחר, והנה יש לנו מספיק מורים. נכון שהקניית השכלה היא דבר חשוב אבל לא עד כדי כך שישולמו משכורות הולמות למקנים.
אם מורים בבעיה ברור שאלו המועסקים על ידי חברות השמירה בבעיה גדולה יותר, כ-60% מעובדים אלו מועסקים על ידי המדינה, זו משום מה אינה דואגת לכך שעובדים אלה יקבלו את אשר מבטיח החוק. כדי לחסוך דואגים למכרזים שמעדיפים תשלום נמוך יותר מאשר תשלום שמאפשר שמירה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים, לא זכויות סתם אלה זכויות המוגנות בחוק. האוצר השיב לטענות אלו בדרך הבאה: “ועדות המכרזים במשרדי הממשלה הונחו על ידי החשב הכללי לפני כמה שנים לכלול בכל מכרז אשר בעקבותיו עתידים להיות מוצבים עובדי הספק הזוכה במשרדי הממשלה, כמה הגבלות בדבר התחייבות מצד הספק נותן השירותים בעמידה במכלול חוקי מגן ובשמירה על תנאים סוציאליים כגון שכר מינימום. במסמכי המכרז מובהר כי אי-עמידה על תשלום שכר מינימום ועל שמירת זכויות עובדים עלולה להביא לתוצאה של נקיטת סנקציות קשות כלפי הספק – מהטלת קנסות ועד לחילוט ערבות ואף לביטולו של המכרז”. נו, אז מה? ומה אם עובדי הקבלן בשוק הפרטי?
היום פתאום נמצא שאותו גורם באוצר, שענה אתמול מן תשובה רובוטית, פועל נמרצות כדי לשמור על תנאי החוק: “במטרה להקל על הקבלנים ולהקטין את הפיתוי שלהם לעבור על חוקי העבודה, המדינה היא שתיקח על עצמה את הסיכון הכרוך בהעלאת שכר המינימום: החוזים יכללו סעיף שלפיו אם שכר המינימום יועלה – מחיר החוזה יתייקר באותו שיעור. בנוסף שוקלת המדינה לחתום עם ההסתדרות על אמנה לשמירת זכויות עובדים. צעד נוסף שנשקל – ומותנה באישור משרד המשפטים – הוא קביעת הליך מזורז בבית הדין לעבודה בתחום הפרת זכויות עובדים מכוח חקיקת מגן”. יופי, מהיום יכפו על קבלנית לקיים את החוק, נחיה ונראה. אבל כאשר מדובר באוצר אי אפשר שלא להכניס איזה טיעון שמבטא את תפיסת העולם שלו בנושא שכר המינימום.
כך נכתב: “בדיקות שערך משרד האוצר העלו כי שכר המינימום בישראל סביר בהשוואה עולמית. הבעיה היא ששכר המינימום הרשמי אינו משולם בפועל, וככל הנראה הוא מופר בכ-40% מהמקרים. מצב זה יוצר לחץ להעלאת שכר המינימום החוקי, צעד הפוגע קשות במעסיקים המשלמים שכר מינימום כחוק. לפיכך, הגברת אכיפת שכר המינימום עשויה להפחית גם את הלחצים להעלאתו”. עד עכשיו לא כדאי היה לאכוף את שכר המינימום כי לא היה לחץ להעלות אותו, כך שמעסיקים בחסות הממשלה יכלו לא לשלם אותו. שימו לב, שכר המינימום מופר ב-40% מהמקרים.
.
עוד משהו צומח במדינה, בשנה אחרונה עלה מספר העובדים המועסקים על ידי קבלני עבודה ב-10% ואחוזם הוא כ-5% מן העובדים במדינה, שיעור גבוה מידי. החברות הגדולות בתחום מציעות שתקופת הזמניות תהיה שנתיים, קרי, לאחר שנתיים העובד יהפוך לעובד במקום העבודה בו הוא עובד. בחוק המקורי בנושא שנחקק ב-1996 נקבעה תקופת הזמניות לשלוש שנים. ב-2001 תוקן החוק ותקופה זו צומצמה ל-9 חודשים. בכתבה בנושא נכתב: “הצעה זו שונה מיוזמתו של שר הביטחון עמיר פרץ (שלא יושמה עד כה בגלל התנגדות משרד האוצר), ולפיה עובד המועסק באמצעות חברת כוח אדם ייהפך לעובד קבוע בתום תשעה חודשי העסקה. “ההצעה שלנו מעשית יותר מזו של פרץ ומתאימה למשק הנתון בתחרות”, אמר לוזון”. כתוב שהצעה זו שונה “מיוזמתו” של עמיר פרץ, בלי להזכיר כמובן שאותה יוזמה היא חוק אשר ביצועו נדחה מידי שנה על יד חוק ההסדרים הידוע לשמצה.
צאו וראו, יש חוק במדינת ישראל רק שקיומו של החוק הוא אופציונאלי בעיקר בנושאים הנוגעים לזכויות עובדים. רשויות המדינה במקום להיות מובילות ביישום חוקים, מעודדות את העבירה על החוק, רק לעיתים נזכרות הרשויות לעשות משהו בדרך לאכיפת החוקים, לעיתים נדמה שזה מאוחר ואולי מאוחר מידי.