• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

עוד על מלחמה וקצת על חברה

איציק ספורטא

ביום רביעי בבוקר התחלתי לכתוב על כך שראשי רשויות מקומיות מסרבים לשלם שכר מינימום, לפחות לפי מכתב שנשלח על ידי יושב ראש השלטון המקומי, ועל הכרזת סכסוך עבודה על ידי ההסתדרות לנוכח הלנת שכר מתמשכת של רשויות מקומיות ומועצות דתיות, אבל כרגיל במקומותינו יש דברים חשובים יותר, ואני לא מתכוון למעללי נשיא המדינה.

היום יום שישי ונראה שהנושאים שלמעלה נראים באמת לא ממש חשובים, כמו גם מכתב אנונימי שהופץ בדואר האלקטרוני של עובד בחברת השמירה שבו נכתב: “עקב הגברת אכיפת חוקי העבודה והעליה בשכר המינימום התקבלה ובוצעה החלטה בהנהלת חברת השמירה החל מה-1 ביולי על הורדת משרתו של כל העובד מעבר לשמונה שעות עבודה ביום  וחמישה ימים בשבוע לכל היותר, זאת על מנת להימנע מתשלום שעות נוספות”.

ביומים שעברו הוצפנו בדיונים שעיקרם שעל הלבנונים לשלם מחיר שיכפה עליהם לפעול כנגד חיזבאללה, כל הזמן מאותתים, שולחים מסרים, משנים את כללי המשחק, רק אני משום מה רואה טילים ופצצות עפים ועפות באוויר. אני לא מבין למה המצור על לבנון אמור למנוע מחיזבאללה לעשות את אשר הוא עושה. אני גם לא מבין מה כל כך חשוב בהטלת האחריות על לבנון. נו הם אחראים, אז מה? גם אבו מאזן אחראי, גם הנייה אחראי, אז מצאנו את האחראיים, מה עכשיו?

גם הדיבורים על הרתעה וחידוש ההרתעה נראים לי נובעים מתפישה שתוביל אותנו לאף מקום. תת אלוף אחד לשעבר אומר שישראל איבדה את ההרתעה ב-1967.  עוד הוא אמר:” אם כן, לאיזו מגמה ראוי לפנות? במקום הרתעה – התשה. התשה פרושה לחץ מתמיד על היריב בכל התחומים והאמצעים האפשריים, לאורך זמן ודווקא על הארגונים החמושים והרבה פחות על כלל האוכלוסייה, משום שזו אינה יכולה ללחוץ ולהרתיע את הקיצוניים שבקרבה”. משום מה זה נשמע לי הגיוני יותר ממה ששמעתי עד עתה.

שר הביטחון אמר: “עד היום הטקטיקה של ארגוני הטרור הייתה להסתתר מאחורי האזרחים ובכך היא היוותה בעיה לא פשוטה לצה”ל. מאתמול נקטנו במדיניות שונה לגבי `הבלתי מעורבים` – כל מי שנותן בביתו, בחצרו, לאנשי חיזבאללה להטמין אמצעי לחימה, יהיה גם הוא מועמד לפגיעה”. שימו לב, שזהו היתר והצדקה, כמעט, גורפים לפגיעה באזרחים, כי הרי לא יבדקו מי נותן ומי לא נותן.

עזה נעלמה מהדיון התקשורתי כמעט לחלוטין, גם הפצצת הבניין שבו שהו ראשי החמאס די נעלמה, זה שבכיר חמאס אשתו ושבעת ילדיהם נהרגו לא ממש עשה רושם, בטח לא בימים אלה. על תטענו שאין ברירה, שככה זה, ושאני לא מתייחס לנפגעים הישראליים. האם לא ברור מאליו שאם אני מתנגד להפצצת אזרחים לבנונים, או פלסטינים אני גם מתנגד לפעולות כנגד אזרחים ישראלים? האם כל הזמן צריך לומר זאת, או שאפשר לדלג על האמירה הזאת? כחייל מילואים צעיר הייתי במלחמת לבנון, בתמימות האמנתי ביום הראשון שהכל נעשה לאחר מחשבה מעמיקה, זה עבר לי אחרי יומיים. בחופשה הראשונה שלי כשבועיים מתחילת המלחמה השתתפתי בהפגנה דלת משתתפים נגד המלחמה בירושלים, כאז כן היום אני חושב שחובתי למחות כנגד פעולות צבאיות שנובעות מתפיסת עולם של כח ועוד כח ועוד כח, בלי לחשוב על אלטרנטיביות, צבאיות ומדיניות.

בעיתונים, בניגוד לאתר אינטרנט שבו יש פרסומים בודדים ביום, אפשר למצוא גם ידיעות וכתבות בנושאים אחרים, גם אני ארשה לעצמי לעשות זאת. שר האוצר מבטיח שתישמר מסגרת התקציב, כיון שהתכנון היה לקצץ בתקציב הביטחון כדי שיהיה כסף לנושאים חברתיים ברור לכל שזה לא ממש יקרה. לא נראה לי שהפוליטיקאים יעזו, אולי אני טועה, להצביע נגד התקציב גם אם לא יהיו בו משאבים רבים שיופנו לחינוך, בריאות, קצבאות הביטוח הלאומי ועוד. כך נכתב על החברתיים בכנסת: “כך, למרות הכרזותיהם הקודמות של ח”כים בעבודה שיתנגדו לתקציב אם לא יוכנסו בו שינויים “חברתיים”, צפויה המפלגה לתמוך בתקציב. אנשי העבודה צפויים להתייצב מאחורי היו”ר, שר הביטחון עמיר פרץ, שעשוי מן הסתם לדרוש תוספת לתקציב הביטחון על חשבון תקציבים חברתיים”. המאבקים בנושא החברתי חייבים להימשך, לא יתכן שידברו על אחדות בעת מלחמה וימשיכו להתעמר בעובדים, גמלאים וילדים, בלי למצמץ.

כנראה שיעניין אותך גם: