כשהתותחים רועמים והמוזות שותקות – אגרסביות, שובניזם, אלימות ורוע מגיחים מכל עבר ומכל גרון ניחר. לכל חכם ולכל אוויל, כאן ובעולם, יש את האמת, ההיסטוריה והקורבניות שלו; את הודאות ב`צדקת הדרך` וכמובן את האלהים הדתי או החילוני שלו. כולנו חכמים; כולנו יודעים את התורה; כולנו משוכנעים בצדקתנו הבלעדית. דווקא בשל כך שווה אולי לומר דבר אחד באופן ברור: חברות וחברים יקרים, זה יכול להיות הרבה יותר גרוע, הרבה, הרבה, יותר גרוע, לכן אני מתיר לעצמי לזרוק את שאלת שני הגרוש שלי:
מהי הגדרה מילונית אפשרית אחת לתוצאתה של האינטראקציה בין אוסף הגברברונים הבאים: ג`ורג` בוש, ג`יימס ראמספלד, אהוד אולמרט, דן חלוץ, עמיר פרץ, חסן נסראללה, מחמוד אחמדינג`אד, באשר אלאסד ואסמאעיל הניה?
תשובתי: הגדרה מילונית אפשרית – וריאלית – אחת לאינטראקציה בין הגברברונים לעיל הינה “נשק ביולוגי, כימי או אטומי.” כן, זה נראה מופרך (אולי בעיקר לציניקנים מושבעים כמוני); זה נראה רחוק; מין תרחיש אפוקליפטי ולא-מציאותי מהסרטים, לא מכאן. כדאי לזכור שתוצאה חמורה כזו עלולה להתרחש גם בלי תכנון מוקדם ומודע לגמרי של הגברברים הללו; גברברים שאני משוכנע שאף אחת ואחד מאיתנו לא היה מעסיק אותם כבייביסיטר לילדיהם ולו לערב אחד:
אולי פגז אחד, אפילו תועה, שיפגע בבתי הזיקוק בחיפה; אולי פגז ישראלי על מסגד שיעי כלשהו בלבנון מהמשפחה של זה שנחת ב – 1996 בכפר כנא במבצע “ענבי זעם”. אולי רתיחה מילולית כלשהי בין צמד האיראנים החביב דן חלוץ ומחמוד אחמאניג`אד; אולי שגיאה בייעוץ לישראל של איזה יועץ אוונגליסט ממשפחת בוש שמאמין בכל ליבו בנחיצותו של “ארמגדון” או מלחמת גוג ומגוג.
כך או אחרת, את כדור השלג המתגלגל ברגע מוזר זה אפשר וצריך לעצור עכשיו – למענם של אזרחים פלסטינים, ישראלים ולבנונים “מן השורה”. שאלת ביליון הדולר היא כמובן איך עושים את זה. האפשרות העכשווית הכי ריאלית לדעתי – ויתכן בהחלט שחברותי וחברי משמאל יתעבוני על כך – היא העלאה מהארכיון של היוזמה הסעודית המאובקת שהתקבלה ע”י הליגה הערבית בביירות ב- 2002; אותה יוזמה שנדחתה באופן קטגורי, מיידי, ביהירות ובאדנות על ידי מדינת ישראל רודפת השלום.
לא, אין בכוחה של היוזמה הזו לפתור את כל בעיות הסכסוך הישראלי-ערבי (דוגמה אחת בלבד, בעייתם של הפלסטינים אזרחי ישראל). יוזמה זו – אחרי הכל היא סעודית טפו טפו טפו! – היא רחוקה מלהיות מושלמת. ואף על פי כן היא נראית בעיניי הבסיס המיידי והמוצק ברגע שברירי ומסוכן, בסיס שממנו ניתן להתחיל בעצירת ההידרדרות הנוכחית (ולא ב- 1948, 1967, או אוקטובר 2000); התדרדרות שדי בקלות עלולה להביא את כל החיים באזורנו למחוזות שלא חלמנו עליהם ברצינות הראויה אף פעם; מחוזות שאין בהם מנצחים כלל; מחוזות שמאוכלסים במפסידים בלבד, רובם חולים או מתים.
הערכתי היא שלא יותר מעשרה אחוזים מהקוראות והקוראים כאן עיינו אי פעם ביוזמה שאומצה ע”י הליגה הערבית לפני ארבע שנים. אני מציע לקרוא אותה עכשיו (או לקראה שוב), מה גם שהיא כוללת פחות מ- 500 מילים. אין ספק שניסוח החלטה על החלפת שבויים/אסירים נדיבה ומהירה בין ישראל, לבנון והפלסטינים תהייה חייבת להתווסף ליוזמה באופן זה או אחר, אולי אפילו להיות הפרלוד שלה.