• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

פטריוטיזם של בתי תמחוי

איציק ספורטא

אתמול נסעתי בשרון ולא יכולתי שלא לחוש גאווה. שלט דרכים אחד טען “ישראל חזקה” שני החרה החזיק אחריו “אנחנו ננצח”, שני שלטי הענק בכחול לבן פטריוטי. שני השלטים הם של חברות עסקיות ה”ננצח” שיך לבנק לאומי, אני מבין שבנק לאומי ינצח, אבל מה זה קשור אלי,  והשני של קאל, תנועת המושבים ומעריב. גם חברות אחרות מתייחסות למצב כאילו הוא חלק ממערך הפרסום שלהן. למשל, אורנג` “מחבקת ומחזקת” ונותנת הנחה במשלוח SMS, ועוד ועוד. עכשיו אני מתחיל להבין בשביל מה יש מלחמות בעולם.

אני קורא שמעסיקים מאבדים את הסבלנות כלפי העובדים שאינם מגיעים לעבודה. הנה המצב פיקוד העורף אומר הישארו במקלט או במרחבים מוגנים, המעסיקים אומרים לעובדים שובו לעבודה, מה עושים? הנה פיתרון של נגה קינן, יו”ר פרום סמנכ”לי הכספים, “החלטת הממשלה שלא להתחייב על היקף תשלום הנזקים העקיפים לחברות, מאלצת את החברות להקשיח עמדות מול העובדים כדי להקטין נזקים”, נמסר בסוף השבוע מפורום CFO, המאגד סמנכ”לי כספים של חברות מובילות במשק. יו”ר הפורום, נגה קינן, מתחה ביקורת על אירוח משפחות שלמות במרכז – הורים וילדים. על פי גישתה, עדיף לארח את הילדים במרכז ולאפשר להורים להמשיך לעבוד בצפון”. היא מדברת על מי שעזב מה יעשו אלה שלא עזבו, ישאירו את הילדים במקלט המאובזר בשכונות העילית של הערים השונות.

 

גם אמצעי התקשורת, בעיקר האלקטרוניים, הפכו לנושאי הפטריוטיות הישראלית, אנחנו צודקים, המלחמה צודקת, ובכך כל האמצעים הופכים כשרים.  תקיפות חיל האוויר אינן מספיקות כדי להגיע להישגים יאללה כוחות קרקע בדרך, כמה? אלפים אולי יותר. בכלל התקשורת האלקטרונית משמשת שלוחה של דוברת צה”ל, זו מופיעה בלי סוף וטוענת טענות חלולות, עומדים הכתבים הצבאיים בצפון, זה יכול להיות בכל מקום, מחוץ להתרחשויות בלי שום מקורות מידע מיוחדים, ומגיבים באיחור למה שקורא. מרוב כתבים לא רואים את היער.  

כבר כותבים על מנהיגותם המתגבשת של אולמרט ופרץ, כנראה שבישראל אפשר לבסס מנהיגות רק דרך פעולות מלחמתיות. פרץ שבכניסתו לתפקיד נתפס כלא מתאים הופך למתאים בריבוע. אומנם עדיין יש נימה של לגלוג בכותרת המאמר של יוסי ורטר ב”הארץ”  “צ`רציל קטן” אבל לא בתוכנו. פרץ גאה בהסרת שני מחסומים איסטרטגיים, האחד, החשש מרקטות שישתקו את העורף. והשני, “פגיעה בבלתי מעורבים. אני שיניתי את הקוד. אני אמרתי, אין יותר מושג של בלתי מעורבים, יש מושג של נותני חסות”. ואלה כידוע מותרים בהריגה או בגירוש או בכל דבר שיעלו מנהיגנו על דעתם. האו”ם מדווח שחצי מיליון לבנונים ברחו מבתיהם. החשש שהרקטות ישתקו את העורף מתקיים ככתבו וכלשונו, ואלפי אזרחים נטשו את בתיהם, אז מה ההישג הגדול? שהוכחנו שאנו יכולים לעמוד בזה. אם זו תפיסת המנהיגות בישראל אזי יהיו עוד הרבה מלחמות כי סיבות כנראה לא תהינה חסרות בעתיד הקרוב.  

אותם מנהיגים דגולים שבהינף יד שולחים מטוסים וטנקים ומה לא, מתקשים לדאוג לאותו עורף עליו הם מסתמכים ואותו הם משבחים. משבחים, אבל לעזור להם, זה כבר יותר מידי, הרי כידוע אין כסף. וכבר מדברים בממשלה על שמירת מסגרת התקציב ועוד דברי כלכלה נכונה כביכול, וקיצוץ התקציבים החברתיים, העיקר לא להשקיע בחברה, גם זו שנפגעת ישירות מהמלחמה. קראתי שזקוקים למתנדבים גם בעמותת “מאיר פנים” . כך נכתב: “בשל הצורך העצום במזון, גדל באופן משמעותי היקף הפעילות של מסעדות התמחוי והן זקוקות לידיים עוזרות”. העיקר שיש בתי תמחוי ועסקים פטריוטים.

אז הנה דבריו של סייד קשוע למצב: “שעות ישבתי מול המחשב, שובר את הראש בניסיון לחשוב על משהו חכם להגיד על המלחמה הזו. זה בדיוק השבוע שבו אני צריך טור מלחמתי כועס, זועם אך יחד עם זאת רווי פרשנות המספקת נקודת השקפה שונה. לא מצאתי שום דבר. בעצם יש לי, אבל זה מסתכם בכמה מלות תחינה שמלוות אותי כבר שבוע: די, בבקשה, די תפסיקו”. לא נראה שתחינה שכזאת אכן תשפיע, וגם לא הפגנות, אבל בכל זאת, את זה צריך לעשות.  

כנראה שיעניין אותך גם: