על הבחירות בצרפת - דו"ח משפחתי
700 <StrippedTag/FONT>מכוניות בערו בפריז אתמול בערב, ערב בחירתו של סרקוזי לנשיא צרפת. סטודנטים בטולוז מספרים באימיילים על הרצון לברוח, על הפחד ממדינה פאשיסטית, על כך שצרפת תחדל להיות רפובליקה ולהיות אופוזיציה כלשהיא, גם אם מינורית, לאמריקניזציה של העולם.<StrippedTag/FONT>
<StrippedTag/FONT>
העניין הרב של המשפחה שלי בבחירות, ועשרות השעות שבילה אבי מול הטיוי 5 בשבוע האחרון, הזכירו לי את משמעותה של ההגירה, כשאחרי רבע מאה מאז הגיע לכאן, הבחירות “בבית” עדיין מעניינות יותר מכל דבר שקורה פה. <StrippedTag/FONT>
700 <StrippedTag/FONT>המכוניות שבערו הזכירו לי מה היתה פעולתו של סרקוזי בקיץ 2005, במהומות פריז סביב היחס השלטוני ל”בני המהגרים”. סרקוזי אז, בתפקיד שר הפנים השתמש בתקנות ההגנה משנת 1955, שלא הופעלו מאז צרפת פינתה את אלג`יר, על מנת להטיל עוצר על פרברי פריז. אלו מנגנוני “חירום” יפעיל סרקוזי היום כדי להשליט סדר על בני הקולוניות לשעבר, “פושעים קטנים וחלאות” כדבריו, אשר זורעים הרס ואי סדר ברפובליקה? <StrippedTag/FONT>
חלק מהמשפחה שלי בטולוז, משפחת ברדה, יהודים תוניסאים שגדלו במרוקו ורב הזמן הצביעו לסוציליסטים ולקומוניסטים, נתנו את קולם לסרקוזי. ויכוח אדיר ניטש בין שמונה הדודים והדודות סביב ההצבעה למי שגם תומכיו של ז`אן מרי לה פן מסכימים עם תכניותיו למדיניות הגירה (או אנטי הגירה ואנטי מהגרים, גם אם נושאים הם דרכון צרפתי) ואמונתו הדתית ב”דה סנטרליזסיון” (ההפרטה וה”ביזור” השלטוני) שלא היתה את מביישת את הוושינגטון קונסנזוס או ביבי נתניהו. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
רובר, המפעיל רדיו של יהודים וישראלים בטולוז, הסביר לי ללא כחל ושרק שהצבעה לסרקוזי היא הצבעה בעד היהודים ונגד הערבים, למרות שבכל מערכת הבחירות הזאת, אמרו המועמדים אולי ארבע משפטים על המזרח התיכון. <StrippedTag/FONT>
מרסל דודתי, קוסמטיקאית ופעילה חברתית, שרואה בסרקוזי פאשיסט גמור, כמו רבים ממתנגדיו, חושבת על הגירה למונטריאול, כמו חלק מאחיותיה שעשו זאת כבר מזמן. מישל, הדוד הצעיר, האשים את הקומוניסטים שירדו על סגולן רויאל במקום להתגייס. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
מאיך שזה נשמע בטלפון ובאימייל, חצי צרפת עוצרת את נשימתה וחרדה ממדיניות “הניקוי” של סרקוזי. החצי השני מדושן עונג וממתין שהוא “יראה להם, אלו שהתחילו לגנוב לנו את המדינה וגם לכל הצעירים האלה שלא יודעים מה זה לעבוד”. <StrippedTag/FONT>
למרות שזה קצת רומנטי וילדותי, עלייתו המטאורית של סרקוזי, שברה לי פינה בלב שהיתה שמורה לצרפת. צרפת כמקום שיש בו חלקים מאותה מדינת רווחה שאנחנו יכולות כאן רק לחלום עליה, שיש בו מסורת של מחאה אזרחית שהיא גם אפקטיבית, כמו שביתת הסטודנטים שנה שעברה שהשיגה הישגים כבירים ואף ראש אוניברסיטה לא העיז לחבור לאוצר בניסיון לשבור את הסטודנטים. <StrippedTag/FONT>
אני חוששת מהפעלה של תקנות הגנה קולניאליות (למרות שכולנו פה רגילות ולזה ) ומאיש שאחד הדברים החשובים לו ביותר הוא רפורמה במדיניות הגירה, שאם קוראים בין שורותיה, היא כוללת אופציה לגירוש נרחב. <StrippedTag/FONT>
אבי, ממרומי שנותיו, אומר שהרפובליקה חזקה יותר ממדיניות הגירה של כמה שנים. (אני חשבתי על מה הרפובליקה עשתה בוישי, אבל שתקתי). <StrippedTag/FONT>


