מעמדם של עובדים בישראל לא מזהיר בעיקר של מהגרי עבודה, עובדים פלסטינאים בהתנחלויות ועובדי קבלן בישראל. המוקד לסיוע לעובדים זרים וקו לעובד פרסמו דו”ח ביניים הנוגע להסדר הכבילה: “….יחד עם זאת, כבר עתה, בהתבסס על הנתונים שפורטו בדו”ח זה, נראה כי ניתן להגיע לכמה מסקנות. המסקנה המרכזית, העולה מן הניתוח, היא ש”הסדר הכבילה“, אותו פסל בית המשפט העליון, לא פס מן העולם בעקבות אימוץ שיטת ההעסקה החדשה”. כעת הכבילה היא לתאגיד מה שלא שיפר משמעותית את החופש של העובדים לעבור ממעסיק למעסיק.
“סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון הגישו אתמול לכ-40 התורמים הגדולים של המוסד מכתב המתאר את תנאי העסקתם הנחותים של 250 עובדי הניקיון של האוניברסיטה ומבקש את עזרתם בתיקון העיוותים”. הבנתי שהם תובעים העסקה ישירה של עובדים אלו ולא באמצעות חברות קבלניות. “מנכ”ל האוניברסיטה דוד ברקת מסר שההנהלה משקיעה מאמצים רבים בפיקוח על תנאי העסקת העובדים. עם זאת, לדבריו, “העסקה ישירה אינה אפשרית”. למה? אין אפשרית וזהו, סתם ולא פירש. כי הרי ברור לכולם שעובדות הניקיון הן לא יותר ממטאטאים מהלכים, ולמה בכלל מגיעות להן זכויות, הן סך הכל מנקות.
עובדים פלסטינאים במישור אדומים שמאסו בניצול התארגנו ולעת עתה נראה שיש שכר, עדיין נמוך ובניגוד לחוק, למעשיהם. לא משנה שעל מעסיקים ישראלים בשטחים חל החוק הישראלי, אפילו נציג המנהל האזרחי לא שמע על כך.
אם משהו אי פעם ישתנה במעמדם של עובדים ועובדות בישראל זה יעשה רק בשיתוף פעולה בין עובדים שמפסיקים לפחד, אזרחים שנמאס להם לראות עובדים מנוצלים וארגונים חברתיים. אין זה אומר שהפעילות המבורכת של חברות וחברי כנסת בנושא אינה בעלת משמעות, אלא שהמשמעות האמיתית שלה תהיה רק כאשר יהיה כח שנובע ממי שבאמת חשוב, בעיקר, העובדות והעובדים.