• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על עשירים ועיתונאים של עשירים

איציק ספורטא

רק עכשיו עיינתי במספר כתבות במוסף הכלכלה של “הארץ” בנושא עשירי ישראל, עושרם עלה ל-81 מיליארד דולר לעומת 65 מיליארד בשנה שעברה. צמיחה של כמעט 25%. אם אתם שואלים לאן הולכים פרות הצמיחה מצאתם.

מה שמעניין בכתבות שקראתי הוא הצידוק המתמיד להגדלת עושרם של יחידים בלי בכלל לשים לב לשאר בני האדם באשר הם. כך נכתב : “אם תבחנו את רשימת העשירים המופלגים, תיווכחו לדעת שרבים מהם לא נולדו עם כפית זהב בפה. אם הפכו לאנשי עסקים מובילים, סייעו להם בכך גם הרעב להצלחה והיכולת לתמרן ולאלתר הטבועה בדי.אן.אי הישראלי”. הצלחה מקורה אך ורק באינדיבידואלים המצליחים אותם רעבים להצלחה, מזל שלא רעבים ללחם, כל היתר פשוט לא היו רעבים מספיק. כל היתר כנראה לא רצו. לא רק זאת הצלחתם הינה תוצר גנטי כמעט. אם כך הדבר ויש משהו כמו “די.אן.אי ישראלי” כיצד יתכן שרק חלק מאלו שנהנים ממנו מצליחים ורבים יותר משהו כמו 900000 איש, ובעיקר אישה, משתכרים שכר ממוצע שנמוך ממחיר גלגל אחד במכוניותיהם של אותם עשירים.

אי השוויון בישראל אינו בדיוק מפריע: “ישראל, למרות כל הטענות על חוסר השוויון שיש בה, ויש בה, היא מדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות. מי שבאמת רוצה, יכול להצליח כאן”. אי שוויון וכל אלה הם ממש דברים שלא צריך לדון בהם כיון שהם תוצר של רצונם של אנשים, כי אם מי שרוצה מצליח מי שלא מצליח לא רוצה ואז זו אשמתו.

בכתבה אחרת מופיעות הפסקאות הבאות: “המלה הראשונה שעולה בתודעה למראה הסכומים היא “פער”, ותחושת האי שוויון רק מתחדדת לנוכח הצד האקסצנטרי של התופעה. הראוותנות, הפזרנות חסרת המעצורים של עשירים שעושרם רק הולך וגדל. ..אבל הצד הזה הוא אכן הקצה של התופעה. הוא רק היבט אזוטרי של מגמה מורכבת, שככל שהיא מבטאת אי שוויון, ככל שהיא מגדירה מעצם מהותה “צד נפגע”, גם מבשרת על מוביליות גדולה יותר, על הזדמנויות לשיפור המעמד הסוציו-אקונומי”. שוב העושר המופלג של עשירי הארץ והעולם הוא בעצם תופעה טובה כי היא מוכיחה לכל, כמעט, כולל מיליארד האנשים בעולם שמשתכרים דולר ליום או שני מיליארד העובדים שמשתכרים שני דולר ליום שיש מוביליות ויש הזדמנויות לכולם ומי שלא מצליח שיחפש את החברים שלו.

אילו היו הכותבים ממומנים על ידי עשירי הארץ ומשמשים כאנשי יחסי הציבור שלהם הייתי מבין למה הם כותבים מה שהם כותבים. אבל ההערצה העיוורת לבעלי ההון של עיתונאים עצמאיים מוזרה בעיני. מה גם שהצדקה זו משתמשת, מלבד בהאדרה של מאפיינים אינדיווידואליים, במונחים של מוביליות, הזדמנויות, אפשרויות בלתי מוגבלות, ועוד.

כנראה שיעניין אותך גם: