לקרוא את כל פרשנינו הכלכליים, החסידים השוטים והבורים של הגרסה הוולגרית ביותר של הקפיטליזם, ולהתפקע מצחוק, אלה שעד לפני שבוע שרבטו בכל יום תילי מילים בשבחי הכלכלה העולמית הצומחת, ותרגמו מאנגלית את דבריהם של אנליסטים מחברות ברוקרים בוול סטריט על “תיקונים טכניים” בבורסות העולמיות, גילו השבוע לאזרחים הישראלים שהכלכלה העולמית במשבר.
המשבר הכלכלי שהחל בקריסה של השוק המשני למשכנתאות בארצות הברית, בעקבות אי יכולתם של לווים, שהבנקים לא מוכנים להעניק להם אשראי ולכן נאלצים ללוות בשוק המשני, לפרוע את תשלומי המשכנתא, המשבר הזה התפשט לכל ענף הנדל”ן לשווקים הפיננסיים ולענפים אחרים.
שני פרשנים כלכליים שלרוב אפשר למצוא בדבריהם טעם רב ומקוריות הם, פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס” ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון, ולארי אליוט הפרשן הכלכלי של העיתון הבריטי “גארדיאן”. אם שני אלה היו מפרסמים את טוריהם בעיתונות העברית, הם ודאי היו זוכים מהמומחים המקומיים שלנו, השטרסלרים והרולניקים, ומהפרופסורים האורתודוקסיים לכלכלה לכינוי הירוד ביותר שיכול לזכות בו אדם המדבר על עניינים כלכליים וחורג מעיקרי האמונה הניאו-ליברלית – “חברתיים”.
באתר הזה כתבנו בעבר על חברות דירוג האשראי העולמיות, אורקאולים כלכליים שיושבים בוול סטריט ומספרים לעולם על מצבן הכלכלי של מדינות ותאגידים, ובכל פעם שאנשי האוצר או עורכים ובעלי טורים כלכליים רוצים להפחיד חברי כנסת ואת הציבור הרחב הם מאיימים שאם חלילה תהיה חריגה מהתקציב, האטה בתהליך ההפרטה, העלאות מיסים או השקעה בשירותים חברתיים, חברות דירוג האשראי הכל יכולות הללו יענישו אותנו ויורידו את דירוג האשראי של ישראל, מה שיחזיר את כולנו לימי הביניים.
בטור שלו פול קרוגמן מספר, בין היתר, על תפקידם של חברות דירוג האשראי, שמקבלות הון על מנת לבחון את מצבם של תאגידים ובנקים, הוא כותב שחברות דירוג האשראי מילאו בהתפוצצות “בועת הנדל”ן” הנוכחית את התפקיד שאותו מילאו רואי החשבון בהתפוצצות “בועת האינטרנט” – בפרשיות כמו פשיטת הרגל של תאגידים כאנרון וורלד קום, כאשר אותם רואי חשבון אישרו דו”חות פיננסיים שלא היה להם קשר למציאות (מעניין שיוסי בכר מנכ”ל האוצר לשעבר ויד ימינו של נתניהו היה שותף במשרד רואי חשבון שהיה הנציג בארץ של אותו תאגיד אנדרסון שרואי החשבון שלו פברקו דו”חות, בתחילת המשבר אני זוכר את תגובתו של בכר בנוסח “אין סיבה לדאגה, העניין נופח מעבר לכל פרופורציה”). אחת מחברות דירוג האשראי הללו – Moody, מציין קרוגמן, דירגה לאחרונה את הבנקים למשכנתאות בדירוג הפיננסי הגבוה ביותר AAA.
אליוט וקרוגמן, מציינים כיצד אותם מוסדות פיננסיים ובעלי הון שבדרך כלל מתעבים ומתנגדים לכל מעורבות של המדינה בשוק, ומאיימים שאם חס וחלילה המדינה תתערב הם ינוסו עם הונם לארצות אחרות, מתחננות עתה שהמדינה תיחלץ לעזרתם ותציל אותם מפשיטת רגל באמצעות הזרמת כספים ציבוריים. משום מה הגאונים הללו שמשתכרים משכורות של מיליונים אינם מוכנים לחיות על פי אמונתם שקפיטליסט עקבי צריך לשאת גם בתוצאות של הסיכונים שהוא לוקח על עצמו ולא רק ליהנות מהרווחים. שני הכותבים מסכימים שצריכה להיות מעורבות ממשלתית כדי להיחלץ מהמשבר, לא על מנת להציל את התאגידים הללו מהפסדים אלא על מנת למנוע מצב שבו כתוצאה מהמשבר הזה ייפגעו מיליוני אנשים שאינם נושאים באחריות לתוצאותיו של משבר, שנגרם כתוצאה מתאוות בצע ושחצנות של מעטים.
למי שעדיין לא התעייף מלקרוא על פרשת “הלובי הישראלי”, אז יש המשך. לאחר הסערה שעורר מאמרם בשם זה שהתפרסם במגזין “London Review of Books”, עומד לצאת לאור בתחילת ספטמבר ספרם של ג`ון מרשהיימר וקנת וולט על אותו נושא. הניסיון שלהם לקדם את הספר נתקל במספר ביטולים של אירועים שתוכננו, והויכוח על עוצמתו של “הלובי הישראלי” ומלחמתו בספר וחופש הביטוי נמשך.