• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הקפיצה היישומית כקלף המנצח של תומכי השוק הפרוע

יריב מוהר

הויכוחים האבודים על תקציב 2008 האנטי חברתי מזכירים לנו כי כמעט בכל ויכוח בין תומכי השוק הפרוע (המכונים בטעות תומכי שוק חופשי) לבין תומכי השוק הסוציאל-דמוקרטי עולה שאלת הישימות ומוציאה את הרוח ממפרשי המאבק. “אלו תוכניות לא מעשיות וזה כבר הוכח פעמים רבות. אצלנו העובדות מדברות, לא תיאוריות”, יטענו סנגורי האוצר כנגד אלמנטים ומודלים סוציאליים בכלכלה וכנגד הכלכלה החברתית בכללותה. כך הם גוררים את הויכוח למחוזות נוחים להם – ושוב ושוב מנצחים.

ניתן לכנות טריק זה בשם “הקפיצה היישומית”, שבלי לשים לב מדלגת על נימוקים ערכיים ומנתבת את בן השיח לבחון כל מבנה חברתי-כלכלי במשקפיים של כונס נכסים. התימרון המרכזי שמסייע לאנשי “העובדות” מימין, לעשות כן, גם הוא משתמש בקפיצה לוגית:  הוא מביא דוגמא של כישלון או כישלונות ספציפיים כדי להוכיח אי היתכנות עקרונית.

כך במקרה של מיסוי פרוגרסיבי גבוה לטובת מדיניות רווחה מקיפה, במערב אירופה, שנחשב כסיבה לצרות הכלכליות של משקים אלה ולפיכך “מוכיח” את אי-ישימותם העקרונית. התוצאה היא שהשיח הערכי נעלם, שהרי אין טעם לעסוק ערכית במודלים שלא ניתן לעולם ליישם מעשית.

כדאי לציין שלא פעם הקביעות מה הוא כישלון כלכלי הן פשטניות, מוטות או סתם לא נכונות. אבל הדרך לברור את המוץ מהתבן, ולחשוף את צרות האופקים של קו המחשבה הזה, היא הרבה יותר קלה.

פשוט הציבו בפני הקפיטליסט את האתגר המחשבתי הבא: נניח לרגע שאתה צודק בדוגמאות שהבאת ואכן כלכלה חברתית יותר ללא אחוז ניכר של “פרזיטים” וקיפאון כלכלי איננה אפשרית. עם זאת, בוא נניח שאי שם בעתיד ימצאו שיטות ומנגנונים להתגבר על הכשלים האלה, האם אז תתמוך בתקציב פרו-חברתי?

ברגע הזה יצטרך הקפיטליסט לצאת מהשדה התועלתני-אריתמטי הנוח לו ולתת תשובה עקרונית, ערכית, ברמה של הפשטה – מה הן ההצדקות לתקציב המבטא כלכלת שוק הפרוע מעבר להיותו, כיביכול, ישים?

אם יטען שיתמוך בתקציב חברתי במקרה של פתרון הבעיות המעשיות הרי שהוא רק קורבן של תעמולה מוטית. אם יטען שגם במקרה כזה יתנגד לתקציב חברתי המבטא כלכלה סוציאל-דמוקרטית, הוא יצטרך למנות את ההצדקות לכך. ואז יהיה קל יחסית להראות לו שכלכלת השוק הפרוע לא מקיימת אפילו את אותם ערכי הקפיטליזם שראשוני ההוגים הליברלים, כמו אדם סמית, העלו על נס.

אבל רוב הסיכויים, אני מהמר, שבן השיח הקפיטליסט יאמר משהו כמו: זו שאלה לא רלוונטית – לעולם לא יצליחו לפתור את הבעיות הללו כי הם חלק מטבעו של האדם ומטבעה של השיטה הסוציאלית. ובמילים אחרות: לא ניתן להפריד בין השאלה הישומית לשאלה האתית. ובעצם יוצא מכך שהישים מותאם לצודק ולהיפך. צורת מחשבה קלאסית לימין הכלכלי – ממש כמו שהלאומן בטוח שה”טבעי” הוא המוסרי.

וכאן ניתן לעמת את הקפיטליסט העקשן רק עם ההיסטוריה: מדע הרפואה המודרני, למשל, יכול היה לפי ההיגיון הזה להיחשב לכישלון מהותי, נפשע ומסוכן; וכך גם לגבי אווירונאוטיקה – רוב דגמי המטוס הראשונים התרסקו במהירה. אבל משהוחלט שטיסה ורפואה שלמה הן מטרות חשובות, עשה המין האנושי מאמצים נחושים להפוך אותן לישימות והצליח בכך במידה מרשימה. שכן מטרות הן לרוב ישימות אם הופכים אותן לכאלו במאמץ כן.

כעת נותר רק להציב אתגר דומה לתקציב הבא בפני שר האוצר (בין שיהיה זה רוני בר און או כל אחד אחר): אם היעדים החברתיים בתקציב חשובים בעיניך ערכית, שבור את הראש באופן יצירתי והבא למקסימום את היכולת שלהם להמריא. אם נעריך באוצר אינם מספיקים לצורך כך, השתמש במומחים בעלי מעוף ממשרדים וגופים נוספים או תתפטר. אבל, אם היעדים הללו נראים לך פחותים במעלה, אל תתחבא מאחורי תירוצי ישימות, כמו מסגרת התקציב והיציבות הפיסקאלית, אמור זאת בגלוי.

הכותב משמש איש הסברה למספר גופים חברתיים

כנראה שיעניין אותך גם: