ספרה החדש של נעמי קליין The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism.””, עליו כתבנו כאן בקצרה לפני כשבוע, ממשיך להכות גלים. בקיצור, התזה המרכזית של הספר היא שהקפיטליזם בשלושים השנים האחרונות מנצל משברים פוליטיים וכלכלים , שלעיתים הוא היוצר שלהם, ואסונות טבע, על מנת להשליט באמצעות טיפול בהלם הסדרים קפיטליסטיים ולדכא אלטרנטיבות דמוקרטיות
קשה למצוא עיתון או מגזין שלא התייחס לספר. ספר אחר, מהקוטב האידיאולוגי האחר, שמחולל אף הוא רעש תקשורתי הוא ספרו של אלן גרינספן, מי שהיה הנגיד הכל יכול של הבנק הפדרלי האמריקאי משנת 1986 עד לשנת 2007, שם הספר The Age of Turbulence: Adventures in a New World.”. אחת ההתבטאויות של גרינספאן שעוררה הדים רבים, שמטרת המלחמה של ארצות הברית בעירק הייתה נפט. לא, זו לא ביקורת נגד תאגידי הנפט שלמענם מקריבים חיילים את חייהם ואזרחים נהרגים על מנת להגדיל את רווחיהם, גרינספאן סבור שאכן הייתה זו תכלית ראויה לצאת למלחמה על מנת להגן על המשך זרימת הנפט למערב.
באתר Democracy Now אמי גודמן ערכה עימות מעניין בין קליין לגרינספן על המלחמה בעירק, על הפחתות המס של הנשיא בוש ונושאים אחרים.
ב”גארדיאן” הבריטי, מאמר של נעמי קליין על גרינספן ומושא הערצתו הסופרת איין ראנד שעיצבה את השקפת עולמו ומדיניותו הכלכלית. לטענת קליין, כל מה שעומד מאחרי הפילוסופיה האגואיסטית הפשטנית של ראנד והאידיאולוגיה הקפיטליסטית של מעריצים דוגמת גרינספאן אינה צמיחה כלכלית וטובת הכלל אלא סדר חברתי וכלכלי שבמרכזו טיפוח תאוות הבצע.
במוסף הספרים של ה”ניו יורק טיימס”, ג`וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, סוקר את ספרה של קליין תוך שהוא מלגלג על ההנחות הבסיסיות של הכלכלה הניאו קלסית והקשר שלהן למציאות. שטיגליץ מצביע על נקודות התורפה וגם על הדברים איתם הוא מסכים בספר.