השקט חוזר, כך כותבים, לרחובות יאנגון. רנגון, אשר במיאנמר, בורמה. איזה שקט זה, שבו שלטון גנרלים נוגש בעשרות מיליוני אזרחים שנים כה רבות. אם זה שקט מהו רעש. הלוואי שיהיה רעש כמה שיותר. מתברר שחברות, גם מהמערב, עושות עסקים עם המשטר המושחת הזה. קונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית (המאגדת 168 מיליון עובדים מרחבי העולם) כותבת לעשרות תאגידים, ביניהם סימנס, וטוטאל האירופאיות, וחברות רבות מדרום קוריאה, הודו, ובעיקר התומכת הגדולה של המשטר במיאנמר – סין, לעזוב את בורמה. אותו ארגון פרסם גם דו”ח על הפרות זכויות האיגודים המקצועיים, בשנה הקודמת נהרגו 144 פעילים של איגודים מקצועיים לעומת 115 שנה קודם לכן, יש בדו”ח פרוט של הפרות אלו במדינות השונות.
עוד ספר של כלכלן היוצא כנגד עריצות השוק מוצא שהשוק לא תמיד מבצע את תפקידו וכמו כל מנגנון אחר משרת את הרוב והמיעוט יוצא נפגע. כך בנושאי תקשורת כמו תחנות רדיו, ועיתונים ואפשר כמובן להרחיב זאת גם לנושאי חינוך ובריאות. הטענה היא כנגד התפיסה שהשוק החופשי אכן מספק את מאוויהם של כולם. כך שחייב להיות איזון בין המדינה לשוק כאשר אף אחד מהם אינו נותן פיתרון אוטופי.
כמו כן נמצא שבארה”ב בחצי מהמדינות השכר החציוני לא שמר על ערכו הראלי בין השנים 2001-2006, ב-21 מדינות השכר החציוני ירד. שנים שבהן הכלכלה בארה”ב צמחה והתפתחה. בין ההסברים, חולשתם של איגודים מקצועיים והמעבר מעבודות תעשייה לשירותים שהשכר בהן מועט.
למי שמתעניין אפשר לצפות בהופעה של שלושה מועמדים דמוקרטיים לנשיאות בפני CTW קונפדרציה של איגודים מקצועיים בארה”ב שפרשה מה-AFL-CIO לפני כשנתיים וחברים בה שישה מיליון עובדים. אובמה, אדוארדס וקלינטון נשאו דברים, משלושתם, אדוארדס נראה התומך הנלהב ביותר בזכות ההתארגנות ובביטוח בריאות ממלכתי, שהוא נושא הפנים החם ביותר במערכת הבחירות הזו. בימים אלה הטיל בוש וטו על חוק שנועד להרחיב את ביטוח הבריאות לילדים.