שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ
הָרָצוֹן שֶׁלִּי נִלְקַח מִמֶּנִּי בִּזְרוֹעוֹת גְּבָרִים,
רֹאשִׁי מוּרָד כְּדֶגֶל
בְּחַלּוֹנוֹת הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים,
רָאִיתִי אֶת גּוּפִי מַבִּיט בִּי.
הָרָצוֹן שֶׁלִּי קָרוֹב אֶל הַסּוֹף
עוֹד מְעַט אֶפֹּל לִזְרוֹעוֹת זָרִים
יַגִּידוּ לִי לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן
מֵרְצוֹנוֹת לִהְיוֹת בִּי אוֹ לֹא לִהְיוֹת.
רַק הַכְּאֵב מְפַרְפֵּר לִי בַּבֶּטֶן
מַכְרִיחַ אוֹתִי לִהְיוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי שׁוּב
הָרָצוֹן שֶׁלִּי כְּבָר לֹא חָשׁוּב.
עַד מָתַי אֶסְפֹּר אֶת הַיָּם
שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי לִשְׂחוֹת.
עַד מָתַי אֲבָרֵךְ אֶת הַגֶּשֶׁם
שֶׁעָשָׂה בִּי אֲנָחוֹת.
מָתַי הוּא יִגְאַל אֶת גַּל עַצְמוֹתַי
מָתַי הוּא יִזְרַח בְּעֹמֶק לֵילוֹתַי
מָתַי הוּא יִזְחַל כְּמוֹ מַיִם אֶל יָם
עַד מָתַי הוּא יַבְטִיחַ אֶת מַה שֶּׁקַּיָּם.
עַד מָתַי אַפְקִיר אֶת הַדָּם,
עַד מָתַי אֲבָרֵךְ
שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ
וּכְבָר אֵין לִי רָצוֹן בָּעוֹלָם.


