האם מערכת החינוך וההשכלה דומה למערכת הכבישים בישראל? לכאורה לא, מה הקשר, האם סלילת כביש דומה לתהליך ההשכלתי-חינוכי בבתי הספר? אבל לא כך הוא באוצר סבורים ששני המערכות דומות. כך נאמר על ידי גורמים באוצר: “אכן, זוהי עמדתו העקרונית של האוצר. הממשלה כריבון היא סוברנית להחליט כיצד לנהל את המדינה. כאשר סוללים כביש חדש לא מתייעצים על כך עם עובדי מע”ץ. לא ניתן לנהל את המדינה תוך התייעצות מתמדת עם ארגוני עובדים וזאת, למרות שהממשלה קשובה לדעתם של המורים. המורים יכולים להחליט אם הם מצטרפים לרפורמה הקיימת או לא”. משום מה כאשר אומרים דברי הבל מסתתרים מאחורי גורמים. לא ידעתי שבאוצר יש גורמים חשבתי שיש אנשים הגאים בעמדותיהם ומוכנים להציגם בפני כל.
לעצם העניין, עובדים הם רק כלים לביצוע משימה מסויימת, אין משמעות לידע שלהם, לניסיון שלהם ובכלל הם צריכים לבצע את מה שהוחלט עליו על ידי מי שממש יודע. מי ממש יודע, מתכנני הרפורמות במשרד האוצר שהידע והניסיון שלהם בחינוך רחב מיני ים. הרי כולם למדו ולימדו עד כדי גיבוש מומחיות שאין שנייה לה. לא ממש.
בפסקה לפני זו שהבאתי למעלה נכתב: “קובי הבר, אמר לנציגי המורים בפגישה כי “הקטנת מספר התלמידים בכיתות כלל אינו עומד למשא ומתן”. אולי אותם גורמים עלומים קשורים למר הבר. השכלתו של זה הינה תואר שני בכלכלה. גם תואר ראשון בכלכלה יש לו, לאחריו מונה לרפרנט של מערכת הביטחון במשרד האוצר ובזמן כהונתו זו עשה תואר שני בכלכלת ביטחון “ כותר: השפעת ההוצאה הציבורית לביטחון במשק הישראלי בשנים 1995-1958”, אותו סיים ב-1998, המנחה שלו היה בנציון זילברפרב. האחרון היה מנכ”ל משרד האוצר בין השנים 1998-1999. כמובן שהכשרה זו הפכה את הבר למומחה מספר אחד בארץ לנושאי חינוך, ולצורך העניין לכל תחום אחר תחת השמש.
הנושא של שיתוף עובדים בניהול לא עולה על הפרק בכלל אצל המומחים לכל דבר. כי מה לעשות הם לא שמעו על כך, גם עובדי מע”צ או כל חברה ממשלתית ופרטית אחרת ראוי שהתייעצו איתם כאשר נוקטים בצעדים שעומדים להשפיע עליהם, כי מה לעשות גם עובדים שלא למדו כלכלה יודעים משהו או שניים. בספרות אותה אני למדתי יש משמעות גדולה לדמוקרטיה תעסוקתית והתעלמות מהעושים במלאכה לא פעם מוליכה לרפורמות בכאילו שאינן מובילות לשום מקום, אבל על זה בפעם אחרת.