• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נצחון ההיגיון

מאיר בביוף

ברוב זעום, על חודו של קול אחד, אישר אתמול הבג”צ את הסדר הטיעון שנחתם בין הפרקליטות ובין סנגוריו של הנשיא לשעבר, משה קצב. האור הירוק שנתן הבג”צ להסדר זה, גם כשנתקבל, כאמור, ברוב של קול בודד אחד, יטיל את הכורת, כך יש לקוות, על פרשה עגומה ומביכה זו. אישור הסדר הטיעון הוא נצחון ההיגיון והבסתם של מטענים אמוציונליים ויצרי נקם, שמקומם לא יכירם בחברות נאורות ורציונליות.

כי קצב סיים את הקריירה שלו עם אות קין, שלא יימחה מעל מצחו עד אחרון ימיו. החשיפה המציצנית והמפורטת אל תוך נבכי הרגליו המיניים, שסופקו לנו בנדיבות רבה על ידי צהובונינו, בנוסף לסיפוריהן העצובים של קורבנותיו, הפכו את האזרח מספר 1 של המדינה לאפס אחד קטן. אילו בג”צ היה דוחה את הסדר הטיעון, קצב היה יושב, אולי, בכלא. כליאתו היתה, בודאי, מספקת פורקן ליצרי הנקם הקמאיים של פמיניסטיות דגולות מסוגן של שירה דונביץ`, יעל דיין ויעל פז-מלמד, שנתנו לנו פרק מאלף בפמיניזם אשכנזי כשבמקרהו של רמון הן גוננו עליו תוך חשיפת טפריהן. 

קצב, בן קרית מלאכי, שכבר בגיל 24 נבחר לכהן כראש המועצה שלה (אז, עדיין מקומית), יחד עם מאיר שטרית, איש יבנה, וכמה דמויות נוספות שנדחו בבוז על ידי האפרטצ`יקים של מפא”י, התגלגלו לידיה של גח”ל, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות. הם נחשבו אז לצעירים מוכשרים ומבטיחים. המהפך של שנת 1977 סלל בפניהם מסלולי קידום חלומיים. בגיל צעיר, יחסית, נבחר קצב לנשיא המדינה. ישראל הותיקה, האשכנזית, לא היתה מסוגלת לעכל את העדפתו על פניו של שמעון פרס. מיודענו, העתונאי גדעון לוי, מצא הקבלה הזויה בין בחירת קצב לנשיא ובין רצח רבין…קמפיין הדה-לגיטימציה לו זכה קצב מקרב הקליקות הותיקות, קומם רבים מאתנו. דודי מחלב ז”ל, בהופעה מבריקה ורהוטה בערוץ 1 , הסביר את מניעיו האמתיים של קמפיין זה. כולנו שמחנו, כי סברנו שקצב יניח על שולחנו סדר-יום חברתי, שהחברה בישראל כה משוועת לו.

אולם, מייד עם היבחרו, ביכר קצב ליילל על חוסר הפרגון מצידן של האליטות הותיקות. הוא נזקק נואשות לכתפו החמה של עמוס עוז, שבוששה מלסעוד אותו. הטיקט החברתי, שסלל את דרכו אל פסגת שאיפותיו, נזנח לחלוטין לטובת ה”ממלכתיות”. חיש קל נגלה באישיותו פן העבד כי ימלוך. הוא לא חדל מהתבטלות בפני נציגי השכבות המחוזקות. בו בזמן הוא הביע זלזול רב כלפי האוכלוסיות שתמכו בו. לפני למעלה משנה הוא קיים במשכנו פגישה עם פעילים חברתיים ואנשי חינוך מהמילייה שלנו. כשהעיר לו אחד המשתתפים, שהממשלה מגלה אטימות בנושאים חברתיים, קפץ קצב כנשוך נחש והזהירו לבל יזהה הלה אטימות חברתית עם מעשי הממשלה.

בדיעבד נתחוור, לבושתנו, שתכונת העבד כי ימלוך היא הדבר הפחות גרוע באישיותו המפוקפקת. האיש היה עבד נרצע לתשוקותיו, שבאו על סיפוקן תוך ניצול שררה וכפיפותן של נשים למרותו בכהונותיו השונות, לכל אורכה של הקריירה הציבורית והפוליטית שלו. בצר לו, התכנס קצב לתןך קונכיית המזרחיות שלו והתלהם כלפי האליטות האשכנזיות שעה ארוכה, תוך שבירת שיאים חדשים של ציניות, ואל מול מצלמות הטלויזיה, המיקרופונים ופנקסי העתונאים. זה לא כל כך עזר לו.

קצב התרסק. “נצחונו” בבג”צ הוא נצחון פירוס. כל מפעלו הציבורי והפוליטי התנדף אל תהום הנשיה, או אם תרצו – אל פח הזבל של ההיסטוריה. מה שייזכר ממנו הם אותם סיפורים מבישים ומכוערים, שריח ביבים נודף מהם. טוב עשה הבג”צ כשפסק את שפסק. אולי זה יעזור לנו לשכוח מהר יותר את מעשיו המכוערים של האיש העלוב הזה. 

כנראה שיעניין אותך גם: