• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תרופות לא מה שחשבתם

יוסי לוס

היום התפרסמה כתבה על חברות התרופות שמזמן כבר ברור שהצלת חיים והקלה על כאבים הן מטרות בעלות חשיבות משנית עבורן. מסתבר ממחקר עדכני שכמות הכסף שהן מוציאות על שיווק הוא כפול מזה שהן מוציאות על מחקר ופיתוח של תרופות. עניינן בשטיפת מוחנו בחצאי אמיתות ובדימויים מוטים עולה על כל דבר אחר. יש לזכור זאת, כאשר מצדיקים ניסויים בבעלי חיים בנימוק של הצלת חיים. יש לזכור זאת, גם כאשר נאבקים על הכנסת תרופות לסל התרופות. יש לזכור זאת, כאשר מספרים לנו שרוצים את טובתנו אבל למעשה ממתגים אל מול עינינו מחלות ומעוררים בליבנו פחדים אינספור.

אין בכך שום דבר מיוחד לתחום הבריאות. זהו מאפיין קבוע של השוק “החופשי”. ברגע שיש תחרות, מופיעות פרסומות ואלה עולות המון כסף. אז המחירים עולים (לאט לאט בלי שנרגיש) והשירות מידרדר (לאט לאט וכשמרגישים זה מאוחר מדי). אז יש נשים יפות שמוכנות להפוך לדימויים מיניים תמורת פרסום ותשלום. אז יש לכלוך צעקני של המרחב הציבורי. אז יש ערפול של התודעה וגירוי מטמטם של החושים. אז המציאות הולכת ומיטשטשת, ואת מקומה תופס ריצוד אינסופי בעל קצב הולך ומתגבר של דימויים, תמונות, צבעים וסמלים. אז אמת ושקר מפסיקים להיות הפכים.

אני נוטה להאמין שגם המנהלים של חברות אלה היו מעדיפים שעבודתם תסייע יותר לאנשים חולים מאשר תטמטם אותם, את בני משפחותיהם ואת כל השאר בדימויים של תרופות ומחלות. אבל גם הם כלואים בחופשיות לכאורה של השוק. במסגרת “חופש” זה הם אינם חייבים לספק מזור לחולים. מה שהם חייבים לספק זה רווח הולך וגדל משנה לשנה לבעלי המניות. “החופש” הזה מכריח אותם שלא להסתפק ברווח של השנה הקודמת אלא להביא רווח גדול יותר שאם לא, הם ייוותרו ללא עבודה. בעבר יכלו אנשים לייצר או לקנות ולמכור תוך רווח מסוים שממנו הם חיו או אף התעשרו. הדבר נכון גם לגבי חברות. מרגע שמושא המסחר כבר אינו מוצרים אלא מניות, הייצור או אף הרכישה של מוצרים לשם מכירתם הופך לשולי. מכיוון שמה שנסחר הוא מניות, מי שקונה אותן (בעלי המניות) דורש שערכן יעלה. כך או אחרת, העיקר שערך המניות יעלה. לשם כך, חייבים להגדיל את הרווחים משנה לשנה. שנה אחת קונים מניות כשהן בעלות ערך מסוים, כדי שערכן יהיה גבוה יותר, החברה חייבת להראות רווח גדול יותר. אז בעלי המניות יממשו את רווחיהם וימכרו את המניות לבעלי מניות אחרים שיתבעו את ליטרת הבשר שלהם בשנה שלאחר מכן. מי שצריך לספק את ליטרת הבשר הוא מנהלי החברות אשר תובעים אותה מכל מי שמצוי תחתיהם, דרך העובדים ועד לצרכן שנמצא הנמוך ביותר. בדיוק בגלל שהצרכן מצוי בתחתית שרשרת המזון הזו, משתדלים לשכנע אותו פעם אחר פעם שהוא תמיד צודק, ותמיד יקשיבו לו, ותמיד יבקשו לספק אותו. אילו באמת היו עושים זאת, לא היו צריכים למרוח אותנו באינספור פרסומות שאומרות לנו זאת.

המנהלים מקבלים שכר גבוה מאד לא בגלל שהם ראויים לכך אלא כדי לטמטם גם אותם כדי שיוכלו להמשיך במעשי הזוועה שהם עושים בלי להתמוטט. כך, מנהלי החברות מקבלים שכר גבוה שבאמצעותו הם קונים בתי מידות מוקפים בחומות במקומות שהעוני בקושי מצליח להגיע אליהם ורוכשים לעצמם אינספור פינוקים. למרבה האירוניה, אין הם יכולים להתחבא כך גם מפני מחלות.

כנראה שיעניין אותך גם: