• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

העולם השטוח של תומס פרידמן

יוסי דהאן

תומס פרידמן, הסופר, העיתונאי ובעל טור לעניינים בינלאומיים ב”ניו יורק טיימס” הוא דמות נערצת בקרב האליטה התקשורתית התרבותית והפוליטית בישראל. בעוד מספר שבועות ההוקרה הזו תקבל ביטוי בקבלת תואר דר` כבוד מהטכניון. בסוף השבוע מתנוססת תמונתו של פרידמן על השער של “דה מרקר”, וחיים הנדוורקר, מעריץ נלהב שלא מאמין שהוענקה לו הזכות לראיין את ענק הרוח הזה, מתפלש לרגליו. אבל כאמור הנדוורקר אינו היחיד, את מאמריו ועמדותיו של פרידמן מרבים לצטט אצלנו בפרובינציה, וספריו זוכים לתרגום לעברית תוך זמן קצר. הוא ידיד קרוב של לא מעט ישראלים בעלי השפעה, ביניהם עיתונאים כנחום ברנע וארי שביט, שמהם הוא זוכה לתובנות על המציאות הישראלית. רק העובדה שארי שביט הוא אחד המקורות של פרידמן צריכה להפוך את כתיבתו על ישראל לחשודה.

במהלך השנים קראתי לא מעט דברים של פרידמן עד שהחלטתי שהזמן קצר ויש כותבים מוכשרים וישרים יותר שכתיבתם היא בעלת ערך רב יותר. כאמור פרידמן אינו רק בעל טור ב”ניו יורק טיימס”, אלא גם סופר פופולרי, כפי שהוא מעיד על עצמו בצניעות אופיינית בראיון: “יש לי בעייה: כשאני הולך למו”ל ומציע לו לכתוב ספר הוא נותן לי מיד צ`ק בלי לדעת מה הנושא”. בעוד מספר חודשים עומד לצאת לאור ספרו החדש של פרידמן. בעוד כותרת ספרו הקודם של פרידמן טענה ש”העולם הוא שטוח” כותרת הספר החדש מגלה שהעולם הוא “חם, שטוח וצפוף: למה אנחנו זקוקים למהפיכה ירוקה – ואיך היא יכולה לחדש את פניה של אמריקה”.

כפי שכתבו בעבר כמה ממבקרי ספריו של פרידמן, מה שמאפיין את כתיבתו של פרידמן הוא השימוש הכפייתי בדימויים כתחליף להצגת עובדות וטיעונים. הספר שקדם ל”עולם הוא שטוח” דימה את העולם כלכוד בין שני דימויים “לקסוס ועץ הזית”. פרידמן הוא חסיד נלהב ומיסיונר אדוק של הגלובליזציה. גלובליזציה עבורו היא ביטוי של אושר, חירות, רווחה חברתית, שוויון ודמוקרטיה. לפרידמן לא מפריעות העובדות המצביעות על כך שאחת מתוצאות הגלובליזציה היא עלייה ברמת אי השוויון הכלכלי. אליבא דפרידמן המנוע המרכזי של הגלובליזציה הם תאגידי הענק הכלכליים והאמת האידיאולוגית היחידה היא ניאוליבליזם קפיטליסטי – “כותונת המשוגעים מזהב”, בלשון הדימויים הציורית של פרידמן, כותונת שכל מדינה חייבת לעטות על עצמה על מנת לשרוד בעולמנו. הוא חסיד גדול של מדיניות הסחר החופשי והודה פעם “כתבתי מאמר בזכות הסכם הסחר החופשי של הרפובליקה הדומיניקנית ומרכז אמריקה, למרות שלא ידעתי עליו שום דבר מלבד שתי מילים “סחר חופשי””. הטיעון של פרידמן הוא כזה: 1. ניאוליברליזם הוא האופן היחיד של גלובליזציה, 2. גלובליזציה מקדמת צמיחה כלכלית. 3. צמיחה כלכלית מטפטפת למטה וזו הדרך היחידה לסייע לעניים. כל אחת מההנחות הללו שנויה במחלוקת בדיון האקדמי והתקשורתי אבל לא עבור פרידמן. אין פלא שחלק מבקריו טוענים שהכתיבה שלו אינה אלא פורנוגרפיה של גלובליזציה.

כפי שהוא מעיד על עצמו בראיון ב”דה מרקר”: “כשאני מתחיל לכתוב ספר עוד אין לי את כל הספר בראש. יש לי רעיון ואני מפתח אותו תוך כדי כתיבה. לפעמים אני מפתיע את עצמי עם הכיוון שאני הולך אליו”. ואכן ספריו של פרידמן נעדרים כל ביסוס אמפירי, אזכור של מחקרים אחרים או של הספרות העצומה על גלובליזציה, אין הערות שוליים, מספרים או טבלאות, שלא לדבר על היסטוריה, בכל ספר פרידמן ממציא את העולם מחדש. בספרו “לקסוס ועץ הזית” פרידמן מספר לקוראיו ששני המקורות המרכזיים שהוא נשען עליהם הם השבועון הכלכלי “האקונומיסט” ופרסומות של תאגידים כלכליים מבית היוצר של משרדי הפרסום בשדרת מדיסון במנהטן, כיוון שלדבריו המפרסמים הם אנשים חכמים מאד המחוברים לגלובליזציה. הכלי המרכזי של פרידמן, הטס מסביב לגלובוס במסגרת תפקידו, הוא דימויים שעולים במוחו תוך כדי שיחות עם ראשי תאגידים כלכליים עולמיים, פוליטיקאים ויזמים כלכליים, כולם אגב על פי עדותו אנשים מבריקים באופן יוצא מן הכלל. לפרידמן יש חולשה בעיקר ליזמים מתחום המחשבים, הוא נופל מהרגליים כל פעם שהוא נתקל בהמצאה חדשה של חברת אינטרנט חדשה. כך למשל לתובנה העמוקה שהעולם הוא שטוח, הוא הגיע בעקבות שיחה עם Nandan Nilekani יושב ראש הדירקטוריון של תאגיד “אינפוסיס”:

As I left the Infosys campus that evening along the road back to Bangalore, I kept chewing on that phrase: “The playing field is being leveled.”<StrippedTag/FONT>

What Nandan is saying, I thought, is that the playing field is being flattened… Flattened? Flattened? My God, he`s telling me the world is flat!

בעוד שמגלן גילה שהעולם הוא עגול, פרידמן, בעקבות השיחה עם נילקני, מגלה לנו שהוא טעה ולתדהמו התברר לו שהעולם הוא בעצם שטוח. למה שטוח? בשל העובדה שבעולמו מתכנתים הודים בבנגלור יכולים לכתוב תוכנת מחשב באותה מידה שבה כותבים אותה אמריקאים בשיקגו, וחברות קטנות יכולות לעשות מה שחברות גדולות עושות, ושלשה צעירים בדירה שכורה בבוקרשט יכולים לפתח תוכנה שתתחרה במיקרוסופט. כולנו קשורים אחד לשני וכולנו משחקים באותו מגרש על פי אותם כללים וכולנו נהנים מנקודת התחלה שווה.

אולם עכשיו כשמחיר חבית הנפט נוסק והאקלים משתנה, גילה פרידמן שהעולם לא רק שטוח אלא גם חם וצפוף, וזו סיבה לבשר זאת לעולם ולקבל צ`ק נוסף מהמו”ל.

בעניינים מדיניים, פרידמן הוא מה שמכונה נץ ליברלי, הוא היה אחד התומכים הנלהבים ביותר ליציאה של ארצות הברית למלחמה בעירק, מעניין שבראיון ב”דה מרקר”, המלחמה בעירק, היא אחד הכשלונות שהוא מייחס לג`ורג` בוש . לפרידמן הייתה עמדה מקורית בלתי ניתנת להפרכה בעניין עירק: הוא היה בעד המלחמה אבל טען לאורך כל הדרך שיש לנהל את “המלחמה בדרך נכונה”, כאשר הוא אינו מבהיר לקוראין מה היא הדרך הנכונה, מה שמאפשר לו כיום לבקר את המלחמה כיוון שהיא לא “מנוהלת בדרך הנכונה”, ועדיין להחזיק בעמדה שארצות הברית אינה צריכה לסגת מעירק. אבל בראיון ב”דה מרקר”, חמש שנים מאוחר מידי עבורו, כשהוא נשאל על הפעלת האופציה הצבאית כלפי אירן, הוא מביע את התובנה הבאה: “אבל עירק לימדה אותנו כבר שהתוצאות (של אופציה צבאית) לא תמיד צפויות”.

לנו בישראל הוא מציע להתמקד בעצמנו. “העצה שלי לישראל היא שתתמקד בעצמה: תשפר את המצב הכלכלי שלה ותבנה את עצמה מבפנים, ממש כמו שהיה בימי החלוצים. שלום במזרח התיכון אינו אפשרי כרגע. אפילו אם יביאו את הנרי קיסינג`ר אני בספק אם הוא יידע לפתור את המבוך הזה. רק כשתשתנה הרוח במדינות ערב ואצל הפלשתינאים אפשר יהיה לחזור לדבר”. ימי החלוצים, איזה דימוי נפלא.

כנראה שיעניין אותך גם: