ב-10 באפריל פתחו העובדים הסוציאליים בעיצומים. נו, אז מה? עכשיו ה-26 ביוני ושום דבר לא מתקדם. על מה שובתים חלקית העובדים הסוציאליים, האם כדי להעלות את שכרם, או שמא לקבל תנאי עבודה מופלגים? לא זה ולא זה. הם שובתים כדי שיוספו תקנים לשירותים הסוציאליים כיון שאינן/ם יכולות/ים לעמוד בעומס. “על פי הערכות מקצועיות, מדובר במחסור של כ-1,000 תקנים. בעוד שוועדה מקצועית קבעה כבר ב-2005 שפקיד סעד אמור לטפל ב-35 מקרים, בפועל כ-150 ילדים מטופלים אצל כל פקיד”. ההכרזה על סכסוך העבודה נעשתה כבר בינואר 2008, זאת אומרת, שכבר בפברואר יכלה השביתה לצאת לפועל.
אחרי כמעט חודשיים וחצי מתברר שמנכ”ל המשרד והשר האחראי אינם בקיאים אפילו בשירותים שאינם ניתנים למי שזקוקה וזקוק להם. כך נכתב: “מי יודע מתי תיגמר שביתת העובדים הסוציאליים? מתברר שגם הממונים על עובדי הרווחה, ראשי משרד הרווחה, אינם בקיאים בנעשה בשטח – ובמידת הסבל שנגרם לאזרחים במשך השביתה שנמשכת כבר 76 יום. אחרי שאמש (יום ד`) הביך את עצמו השר יצחק הרצוג כשדיווח בכנסת על הקלה בעיצומים שכלל לא התקיימה, ל-ynet נודע שמנכ”ל המשרד, נחום איצקוביץ`, חשב בטעות כי עד אתמול קציני המבחן עבדו כרגיל”. גם מי שאינו מנכ”ל של משרד ממשלתי יכול היה לדעת את מה שמנכ”ל הנכבד לא יודע. אבל כנראה הוא עובד קשה מידי בנושאים חשובים בהרבה. השר גם הוא כנראה עסוק מכדי לפעול כדי שהשביתה תגמר.
מדינת ישראל הייתה ידועה כמדינה אשר השביתות בה גדולות וקצרות, בשנים האחרונות אנו עדים לשביתות שיכולות להימשך לנצח, מהסיבה הפשוטה שהשרים האחראים לא ממש אחראים, גם ברמה הפורמאלית. כי מי שמחזיק במפתחות הכספת הוא משרד האוצר, המצב הזה נוח לכולם, מלבד כמובן לאלו שזקוקים לשירותים. זכרו גם את השביתות השנה של מורי בתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות שגם שם השרה האחראית לא ממש עשתה הרבה.
דוגמה הפוכה לחוסר העניין והאחריות החסרה ראינו, במה שקרוי, הרפורמה במס שהציג בשידור ישיר לפני פחות משבועיים שר האוצר. חלק מהתוכנית, הגרועה לטעמי, היה הפחתת הטבת המס על קרנות השתלמות. ההסתדרות הכריזה מיד על סכסוך עבודה כללי במשק, ועוד לפני שעברו השבועיים של תקופת הצינון הודה שר האוצר שטעה. “שר האוצר ציין כי “מתוך אחריות אישית למצב המשק ולשמירה על יציבותו הגעתי למסקנה כי נכון יהא למנוע מהמשק, לעת הזו של חוסר יציבות פוליטית, זעזועים נוספים הכרוכים בשביתות וערעור מערכת יחסי העבודה במשק. טעיתי בעיתוי ובהערכת המצב הפוליטית לפיה ניתן היה לקדם את התוכנית בכללותה, חרף מרכיביה השנויים במחלוקת, והאמנתי כי ניתן היה לקדמה בהידברות”.
מה ההבדל בין האירועים הללו? בשניהם ההסתדרות היא המייצגת את העובדים (איגוד העובדים הסוציאליים הוא חלק מההסתדרות). בשניהם הוכרז סכסוך עבודה כצעד מתחייב לפני שביתה, והנה שביתה אחת נמשכת כחודשיים וחצי והשנייה אפילו לא יצאה לפועל בשל נסיגת משרד האוצר מתוכניתו. בכל זה יש משהו שונה בין שני האירועים, האוכלוסיה הנפגעת. העובדים והעובדות הסוציאליות עובדים עם אוכלוסיה שזקוקה לעזרתם, אוכלוסיה שקופה בעיני הציבור וגם בעיני מקבלי ההחלטות, עליה אפשר לחסוך, כי קול שוועתם לא נשמע, וגם אם נשמע לא מעורר כלום אצל השומעים. לעומת זאת הנפגעים מביטול הטבת המס על קרנות השתלמות, ברובם, קצת יותר חשובים מהקודמים, חשיבותם נובעת מהכנסתם, ולכן חשוב לשמור שלא יפגעו
זה שאנשי ציבור לא מתרגשים אני מבין, גם אם לא מקבל, מה שאני לא מבין למה ההסתדרות לא מפעילה את אותה עוצמה כאשר היא מתייחסת לשני הנושאים. מה היה קורה אילו הייתה ההסתדרות מכריזה על שביתה כללית אם לא יגיעו להסכם המסיים את שביתת העובדים הסוציאליים? לדעתי, זה היה עוזר גם אם היו מגבלות חוקיות על שביתה כזאת. כעובדה זה לא נעשה ואני חושש שגם לא יעשה. כרגיל במקומותינו יש שווים ויש שווים יותר, ומה לעשות מי שמקבל שירות ציבורי חשוב הוא מהשווים פחות, הרבה פחות.