• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לעצור את הדיקטטורה של פקידי האוצר

רועי בל

ביום רביעי ה-9 ביולי, נערך דיון בכנסת (ההצבעה בנושא נדחתה ליום רביעי הבא) בהצעת חוק בדבר “חיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל (הוראת שעה)”, מטעם ח”כ חיים אורון ובחתימת 13 ח”כים נוספים ממגוון סיעות. לפי ההצעה, יוחזרו 1.8 מיליארד ₪ על-פני חמש שנים לסעיף “ההשכלה הגבוהה” בתקציב המדינה, ושיעור שכר הלימוד יוקפא לשלוש שנים. לאור הקיצוצים החדים בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה, והמצב החמור והמשברי בו המערכת נתונה כיום, מדובר ללא ספק בהצעה חיונית וחיובית מבחינת המשמעויות האופרטיביות שלה, ובמיוחד ההחזרה של התקציבים ישירות לסעיף התקציב של ההשכלה הגבוהה – עניין המקשה על “סימון” תקציבים למטרות ספציפיות ועל הפעלת סחיטה תקציבית על ידי האוצר. למרבה הצער, מאוד לא סביר שההצעה תזכה לרוב הדרוש אפילו בקריאה הטרומית.

חשוב להדגיש כי אפילו אם ההצעה תעבור, מדובר יהיה רק במתן מענה מיידי למצב הקריטי הנוכחי של ההשכלה הגבוהה, ולא בפתרון המצוקה התקציבית כולה. מאז שנת 2000 תקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ בשליש לערך במונחים ריאלים – כלומר עם התחשבות במספר הסטודנטים שגדל משמעותית לאורך התקופה. כמו כן, קוצצו כ-600 תקנים של מרצים, כלומר קיצוץ שהוא כמעט שווה ערך לאוניברסיטה שלמה! מאז שנת 2000 האקדמיה הישראלית מצויה במצב הולך ומחמיר של גסיסה: האיכות האקדמית יורדת; התקציבים המקוצצים אינם מאפשרים מחקר והוראה ברמה נאותה; צורת המחשבה הניאו-ליברלית, הרואה הכול במונחי שוק, הולכת וכובשת לה שליטה בפעילות האקדמית על גווניה השונים. עניין אחרון זה מהותי, כיוון שבשל המחנק התקציבי, הנהלות המוסדות משכפלות את ההיגיון המנחה את ועדת התכנון והתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה – שהאוצר הוא מקור ההשראה לו – שכן בכך תלויה העברת התקציבים.

התקציבים שכאמור קוצצו מהמערכת משנת 2000 נאמדים בשמרנות יתרה בכ-1.1 מיליארד ₪. ועדת שוחט מקציבה 360 מיליון ₪ לפיצוי על הגידול המאסיבי במספר הסטודנטים. אם נחבר המספרים נגלה, שהחזרת התקציבים שקוצצו במונחים מוחלטים, יחד עם ההתאמה בשל העלייה במספרי הסטודנטים, הן יחד כ- 1.44 מיליארד ₪. אם נפחית זאת מהסכום של 1.8 המיליארד המוצע בהצעת החוק – שהוא אותו סכום שמיועד למערכת לפי דו”ח שוחט המקוצץ, בו שרת החינוך תומכת ולו האוצר מתנגד – הרי שהיתרה היא 360 מיליון ₪ לכל היותר, אשר נפרשת אף היא על פני חמש שנים.

אך בכך לא די. האוצר עדיין מתעקש שמימון הסכם השכר שנחתם עם הסגל הבכיר, וההסכם שנחתם עם ארגוני הסגל הזוטר המסדיר את סוגית המורים מן-החוץ, יגולם בתוך הסכום הזה, הזהה לנאמר בדו”ח שוחט המקוצץ. משמעות הדבר היא שאותה תוספת לכאורה של 340 מיליון ₪ תממן את הסכמי השכר עם הסגל הבכיר והסגל הזוטר, אשר עלותם דומה – ומכאן לא רק שאין כלל תוספת, אלא אין אף החזרה של התקציבים שקוצצו!

כמובן, שפקידי האוצר מסרבים להעביר שקל אחד נוסף להשכלה הגבוהה ללא יישום מלא של דו”ח שוחט – ובכך הם מצפצפים על סיכומי הממשלה עם ארגוני הסגל והסטודנטים, ומתעלמים משאר הגורמים במערכת. בסוגיה זו נערי האוצר הציבו לעצמם במלחמתם אויבים לרגע, שעד כה היו עושי דברם, ובכללם שרת החינוך. המאבק הפוליטי הזה מבהיר בדיוק את הבעיה היסודית של מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית – הדיקטטורה של פקידי האוצר, שמסרבים להכיר בצורך בקיום מערכות ציבוריות בכלל ושל האקדמיה בפרט, ואינם מוכנים לקבל מצב שבו אין להם שליטה מלאה על כל שקל שהם מקציבים “מכיסם”. ועדת שוחט הוקמה בדיוק מסיבה זו, ולכן גם האוצר מתעקש שהמלצותיה ימומשו במלואן. פקידי האוצר אינם מנסים כלל להסתיר את מטרתם בכל התמרונים הללו:

“הוועדה לתכנון ולתקצוב מתוקצבת בשישה מיליארד שקלים בשנה, תקצוב בין הגבוהים בעולם, אך מצד שני אין שקיפות. זו מערכת שמתקצבת דוקטורנטים שלא בהכרח צריך אותם וגורמת לבינוניות. אנחנו דורשים שקיפות ולדעת איך הכסף מנוהל אנו דורשים רפורמה בדרך התקצוב של הוועדה לתכנון ותקצוב… משרד האוצר היה מבין יוזמי שוחט, והם הרגו אותו”

לצד הדיקטטורה של פקידי האוצר, יש לומר בפירוש שגם דו”ח שוחט המקוצץ, בו האוצר אינו מוכן להסתפק, מאיים על עתיד ההשכלה הציבורית בישראל. הוא מבשר שינויים מבניים חמורים, מגדיל משמעותית את מעורבות המגזר העסקי באקדמיה ומזמין המשך סחטנות מצד האוצר. מעבר לכך –מדובר בסכומים הנמוכים משמעותית מהסכומים שקוצצו מתקציב ההשכלה הגבוהה בתוספת הגידול הריאלי, ולפיכך אינם מספיקים לצרכיה החיוניים של המערכת.

בהעוקץ, לא אחת, נערך הויכוח על שאלת הכוח של האוצר לעומת הכוח של השרים וראש הממשלה. הדיון שיערך היום בכנסת הוא גורלי מבחינה זו. הוא מבטא ניסיון של חברי כנסת, שלא להניח לריכוזיות ולכוחנות של פקידות האוצר להכניע את השיקולים הפוליטיים ולהסתלק מההתחייבויות שהמדינה לקחה על עצמה בהסכמי השכר – מעבר כמובן לניסיון הקונקרטי לדחות את מותה הקרב של ההשכלה הגבוהה הציבורית. מה הם סיכוייה של הצעת החוק? ואפילו תתקבל האם תיושם? קשה לומר, וקשה להיות אופטימיים, אך החשוב הוא, שאם תתקבל ההצעה אולי היא תהווה צעד קטן ראשון, לקראת סלילת דרך חדשה להחלשת הפקידות הבכירה באגף התקציבים. שאלה החשובה לא פחות, ואולי אף יותר, היא האם המעגלים הביקורתיים בישראל יבינו את חשיבות השליטה של פקידות האוצר לקידום תהליכי ההפרטה של החיים החברתיים, ויפעלו בהתאם – או שמא שוב תופקר המערכה ותוחמץ הזדמנות לשינוי.

*סטודנט באוניברסיטת ת”א וחבר הפורום למען ההשכלה הציבורית – www.publiceducation.org.il

כנראה שיעניין אותך גם: