בעקבות פרסום פרשת “ראשון טורס”, או “העברת הנקודות”, כפי שהיא מכונה על ידי דוברי ראש ממשלתנו הערב, נזכרתי שלפני שנים לא מעטות הייתי עד בארצות הברית לזעם של יושב ראש של ארגון אמריקאי שנדרש לשאת בכל הוצאות הזמנת האישיות רמת המעלה מישראל לשאת הרצאה בפני תורמים מיהודי הגולה. הזעם נבע מן הגילוי שארגונו נדרש לממן באופן מלא הוצאות שנגבו באותה עת מגוף אחר. האירוע התרחש לפני כל כך הרבה שנים שאני מתאר לעצמי שמאז הצליח ראש ממשלתנו לצבור לא מעט נקודות במועדון הנוסע המתמיד. הערב במהלך הדיווחים גם נזכרתי באמירותיו החברתיות של מנהיגנו אודות הצורך לסייע לחלשים, להושיט יד לאלה שאינם יכולים לסייע לעצמם. מכאן גם כנראה נבע הצורך שלו לנקוט בגישה בלתי מפלה כלפי ארגונים חברתיים רבים ומגוונים כ”אקי”ם”, ו”על”ה” שנדרשו לממן את טיסותיו וטיסות בני משפחות, אולמרט לא יכול היה לשאת את המחשבה שרק ארגון אחד יזכה בזכות לממן את הוצאות מסעות משפחתו.
אפרופו פוליטיקאים חברתיים, בסוף השבוע “השד העדתי” ביצע את הגיחה התקופתית השנתית שלו, הפעם בראיון “אחים כהי העור” במוסף “הארץ” שבו ארי שביט מראיין את סילבן שלום. אין הפתעות, את הראיון הזה קראתם בעבר מאות פעמים בעיתונות הישראלית. שוב המראיין המגחך על הפוליטיקאי המזרחי התורן, על המניפולטור הסובל מרגשי נחיתות, שכדברי שביט, שולף שוב את “הקלף העדתי” – את אותן טענות ציניות, מופרכות ותלושות מן המציאות, שכל מטרתן היא לאפשר ללוזר המזרחי לתרץ את מפלתו, או להשיג יתרון בתחרות הפוליטית הבאה. וכך גם הפעם שביט חוזר ושואל את אותה שאלה:
“ כל הדיון הזה נשמע מעט אנכרוניסטי. אתה באמת חושב שבישראל 2008 עדיין יש בעיה עדתית? שלמזרחים קשה יותר להשתלב ולהצטיין ולהגיע לעמדות כוח?
לסילבן שלום, שיחסית לפוליטיקאים מזרחים אחרים, הנוטים להיזכר במוצאם רק לאחר הפסד בפריימריס או בעקבות העמדה לדין או הרשעה בבית משפט, נוטה להעלות את נושא אי השוויון העדתי באופן עקבי, יש תשובה במישור העובדתי ולא הפסיכולוגי.
“ לא חשוב מה שאני אומר, אלא מה מראים הנתונים, והם מראים ששיעור הזכאים לבגרות בקרב בניהם של יוצאי אירופה ואמריקה גדול יותר מאשר בקרב בניהם של יוצאי אסיה ואפריקה. הנתונים מראים על התרחבות הפערים בין הקבוצות הללו בדור השלישי. לאנשי הפריפריה קשה יותר להגיע להשכלה ראויה, קשה יותר להשתלב באקדמיה. לכן הפער בין אנשי הפריפריה לבין המרכז אינו נעלם אלא מונצח. לעתים הוא אף הולך ומחריף. העובדה שעדיין אין ראש ממשלה מזרחי אומרת שיש תקרת זכוכית למזרחים“.
אבל את שביט, כמו גם את רביב דרוקר, שבקטע מגוחך ומביך הערב בערוץ 10 השווה את תקרת הזכוכית של המזרחים לתקרה שיש לעיתונאים עם נקודות על הפנים, לא ישכנעו שום עובדות.
מעניין פעם לערוך מחקר מעמיק מה גורם לצניחה דרסטית כל כך של היכולות הקוגניטיביות של מי שבדרך כלל נחשבים לאנשים אינטילגנטים ומתוחכמים כאשר עולה לדיון השאלה העדתית. אילו תהליכים מוחיים גורמים לאינטלקטואלים החדים הללו להפוך לאהבלים מושלמים המתקשים להבין נתונים עובדתיים בסיסיים ולעקוב אחר היקשים אלמנטאריים.
סילבן צודק בניתוח העובדתי, אולם הדבר האחרון שהמזרחים, או לצורך זה כל אדם אחר בחברה הישראלית, זקוק לו, זה שסילבן שלום אכן ייבחר לראש ממשלה. תקופת כהונתו כשר אוצר הייתה לא פחות אכזרית ונוראית מזו של ממשיכו – בנימין נתניהו, אני נזכר בשמונה עשר שבועות של הפגנות רצופות מידי יום שישי מול ביתו של שר האוצר החברתי, המזרחי והרגיש לפריפריות – הקורבנות העיקריים של מדיניותו.