• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הקשר בין הורדת מס והצלחה כלכלית, אין כזה

איציק ספורטא

חשבתי לצטט מתוך הקודים האתיים של החברות שהולאמו על ידי הממשל, או שסתם פשטו את הרגל, אבל זה נראה לי פתאום לא מעניין. הרי תמיד אני טוען שהקודים האתיים הללו הם בלוף שכולם מספרים לכולם ולעצמם ואין בהם ממש משמעות כשהתרבות הניהולית והכלכלית היא של תאוות בצע אישית שנחשבת, בדרך כלל, למידה טובה על ידי מחזיקיי הדת הכלכלנית הנאו-ליבראלית.

לאור, או חושך, הבחירות האחרונות בקדימה והיתכנות של בחירות כלליות בעתיד הקרוב, ראוי להתייחס לעמדתם הכלכלית של ראשי המפלגות. אחד מהם המוחזק על ידי רבים לעילוי שאין שני לו, נתניהו, התראיין לפני כמה ימים וטען שיש לא תשובה למשבר, בעצם לכל משבר, והיא הורדת מיסים, ורפורמות כמובן, שתוביל לצמיחה ופריחה וכל הדברים הטובים האחרים. דרך אגב עכשיו פתאום מבינים רבים שמזל שהמערכת הפיננסית הישראלית לא הספיקה להגיע לרמת התחכום של המערכת האמריקאית, ומזל שהבנקים להשקעות כאן טרם הפנימו את תפקידם בכלכלה כמו שעשו החברות בארה”ב.

נתניהו מחזיק בעמדה שהורדת מס מתמדת היא שמביאה לפריחה כלכלית, הרעיון הוא שהורדת מס משמשת תמריץ למשקיעים להשקיע, ליזום, לקת סיכונים ובכך מקדמת את הכלכלה ואף מעלה את ההכנסות של המדינה ממיסים. כמו כן, כיון שהשוק הפרטי מנהל טוב יותר כל דבר הפניית כספים מן המדינה איליו יכולה לעשות רק טוב. השם של התפיסה הזו הוא כלכלה של צד ההיצע. על פניו נראה שהכל ברור אלא שמחקרים בנושא מצאו שאין לה בסיס אמפירי.

בימים האחרונים קראתי שני מאמרים שמתייחסים לגישה הזאת, שניהם פורסמו באתר שכדאי לעקוב אחריו בעיקר למי שמתעניין במדיניות כלכלית וחברתית בארה”ב. מאמר אחד מתייחס לשתי תפיסות תיאורטיות הקשורות להפחתת מס, האחת טוענת שהפחתת המיסים מעלה את ההכנסות של המדינה ממיסים, והשנייה שהפחתת מיסים מכריחה את הממשלה להקטין את עצמה, קרי, מורידה הכנסות ממיסים. כמובן ששתי תפיסות אלו סותרות אחת את השנייה. לטענת הכותב בבדיקה שערך הפחתת מיסים אינה מגדילה את ההכנסה ואף פוגעת בה, ושהקיצוץ בתקציבי הממשלה אינו מספיק בכדי למנוע את גירעונות הנובעים מקיצוצי המס. כך קרה בארה”ב בתקופתם של ריגן ובוש.

המאמר השני עוסק באותו נושא ובוחן מה קרה בתקופות הנשיאות של ריגן, קלינטון ובוש הנוכחי. בין השנים 1981-1993 שיעורי המס ירדו משמעותית, ב-1993 עלו שיעורי המס ומ-2001 ימי שלטונו של בוש השני ירום הודו שוב הורדו שיעורי המס בעיקר לחברות ולעשירים. מתברר שעל פי כל מדד כלכלי התקופה הטובה יותר הייתה בשנים בהם הועלה שיעור המס. למשל, השקעה בתקופה שלאחר העלאת המיסים הייתה גדולה יותר מאשר בשתי התקופות האחרות, השיעור השנתי בתקופות הורדת המיסים הייתה 2.7% מ-2001 , 2.8% בתקופה מ-1981, ו-10.2% מ-1993. הצמיחה מ-2001 הייתה בשיעור שנתי ממוצע של 2.5% , מ-1981 3.5%, ו-3.9% מ-1993. השכר החציוני הריאלי עלה מ-2001 ב-0.3%, 1981 ב-1.4, ועלה בשני אחוז מ-1993. כך גם לגבי השכר לשעה, הגידול בתעסוקה. כמו כן הגירעון התקציבי עלה פלאים בתקופת ריגן ובוש השני וירד בתקופת קלינטון.

צריך להיות ברור שכלכלת הוודו שננקטה בארה”ב לא בדיוק הועילה, ויחד עם התרבות הקלוקלת שהיא מקדמת לא רק שפוגעת בחברה, בשוויון, ומעלה את שיעור העניים אלא גם כתורה כלכלית היא מוטעית. והנה במקומותינו התפיסה הזו עדיין חיה וקיימת כאילו אין מחר, ומי שמחזיק בה נחשב, משום מה, לגאון כלכלי. 

כנראה שיעניין אותך גם: