התוכנית להצלת השוק, ביקורת

כבר נכתב הרבה בתקשורת הישראלית על התוכנית הכלכלית שמוצעת לקונגרס האמריקאי, לטעמי חסרה בה הביקורת המהותית שאפשר למצוא בתקשורת האמריקאית. לא רק בעד או נגד אלא במה נגד ומה צריך לשנות בתוכנית. בדרך כלל הטענות המרכזיות הינן שהתמורה המידית על הזרמת הכספים האדירה צריכה להיות במניות או אופציות שיועברו לממשלה. כמובן שזה אומר שארה”ב תהיה המדינה שבה חלק ניכר מהחברות בשוק ההון יהיו בבעלות הממשלה, זה קצת מפחיד כל מיני אנשים שחושבים שהממשלה לא יודעת לנהל כלום. ויותר מפחיד אם יקראו לזה הלאמה. שליטה בחברות הללו באמצעות מניות תשפיע כמובן גם על מבנה השכר המעוות שהתמסד בתעשיית האוויר הזאת.

כמו כן יש תביעה לעזור לא רק לחברות אלא גם לאנשים עצמם שנקלעו לקשיים כלכליים ולמצב שבו יזרקו ממקום המגורים שלהם. כיון שהמשבר משפיע גם על הכלכלה הריאלית רצוי גם להרחיב ולהגדיל את דמי האבטלה ועוד פעולות שנחשבות חברתיות. כמובן שהממשל הרפובליקני מתנגד לשינויים הללו, כי כידוע זה יפריע למערכת השוק לפעול כראוי. שר האוצר האמריקאי שהיה בעצמו מנכ”ל של חברה בשוק ההון שתגמלה אותו כראוי, מאות מיליונים, מתקשה להגביל שכר מנהלים ויותר מכך לעזור לסתם אנשים שאין להם מיליונים בבנק.מה לעשות קשה להיפטר מהרגלים ישנים ואמונות מוטעות.

אז יש מצב קשה ופותרים אותו בלי להביט סביב ולראות שזהו אינו כשל שוק אלא כשל של שיטה שאינה רק כלכלית אלא גם תרבות שלימה שעל פיה האדם אינו אלא יצור חד ממדי משחשב ללא הרף תועלות שבסופו של דבר מתורגמות לכסף. כאשר יצורים כאלה מופקדים על מערכות גדולות שבהן הם אמורים לעשות משהו למען מישהו אחר, בעלי המניות, או חס וחלילה החברה בכלל, לא פעם הם שוכחים לעשות את הסוויץ ודואגים רק לעצמם. כמובן שאת הסתירה הפנימית הזו מנסים לפתור באמצעות, מה שקרוי, מבנה תמריצים. רק מה לעשות שזה לא תמיד עובד, ואולי אף פעם לא יכול לעבוד אם בני האדם הם אותם יצורים גרגרנים שנבראו בעיני רוחו של הכלכלן המצוי.

כולם אוהבים לצטט את אדם סמית` אבי הכלכלה המודרנית  כבר סמכא בנושא אלא שהם שוכחים שגם אצלו השוק יתפקד כראוי רק אם האנשים הפועלים בו הם מוסריים, לא תאבי בצע, הגונים, דוברי אמת, ועוד. אבל זה כמובן נשכח, כי אמנסיה וא-הסטוריות הם לחם חוקם של העוסקים בתחום. שימו לב שנזכרים בהיסטוריה רק בעת משבר כאשר רוצים למצוא מקבילה למשבר הנוכחי.

התוכנית כפי שהוצעה במקור מקבלת את עליונותו של השוק כאשר המדינה אינה אלא חברת תברואה שצריכה לנקות את הזבל שנצבר בו. אין בה שום הבנה שיש פה משהו מהותי שכדי לתקן אותו צריך גם לשנות תפיסות עולם ותרבות. אחת הדרכים לעשות זאת היא לשנותה כך שתכלול גם שליטה גדולה יותר על השווקים, שהם דרך אגב תוצר של הסכמה חברתית, וגם להתייחס לבני אדם שאינם שחקנים ראשיים בשוק ונפגעים ממנו כחלק מן המערכת החברתית שחשוב לאפשר להם הזדמנויות שוות ותנאים לפיתוח עצמי בלי קשר להחזרים הכלכליים של פעולות אלו.

יש עוד נושאים רבים שנכללים בדיון הזה כגון השפעתם ומשמעותם של משקיעים מוסדיים במערכת הפיננסית אלו אשר כספי הפנסיה משמשים להם ככלי משחק באותו שוק גאוני. האם משקיעים מוסדיים הם סתם עוד משקיע גדול או שיש להם תפקיד להשתלט עליו ולהפעילו בדרכים דמוקרטיות וחברתיות יותר. או שאולי צריך להשקיע את כספי הפנסיה באופן שלא יסכן את ההחזרים לחוסכים? למשל כך היה בישראל עד להעברתן של קרנות הפנסיה לגופים פרטיים. אבל זה בפעם אחרת.