• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מזרחי, דבר אנגלית! או: אשכנזי, הבן אנגלית!

מאיר בביוף

                                              

ישראל היא אחת המדינות המופלאות בעולם. כל מי שנולדו וגדלו בה, או שבילו בה את מרבית שנותיהם, מקבלים את אופיה ואת הווייתה התרבותית כמובנים מאליהם, אך הצצה של עין זרה ואובייקטיבית לתוכה תגלה מייד את מופלאותה של מדינתנו האהובה: זו המדינה היחידה, כנראה, בעולם שבה קולקטיב ממוצא מזרח-אירופי, בעיקר פולני, מגלה סימנים של רגישות יתרה לאיכויותיה ולרהיטותה של השפה האנגלית דווקא, במיוחד כאשר מדובר בפוליטיקאים מזרחים המתעקשים להתמודד על ראשות הממשלה. את קנאותו לשפה האנגלית של קולקטיב זה  מבטאת קבוצת עתונאים שיוצאת מתוכו.לקבוצה זו יש קודים פנימיים, “נקיים”, אשר השימוש בהם – כך סבורים חבריה – ממזער למינימום, אם בכלל, את החשד לגזענותם. חברי קבוצה זו לעולם לא יאמרו שאדם פסול לכהונה –או ראוי – רק בגין מוצאו האתני. לעולם הם יחפשו מאפיינים עוקפים: גברתנות, צ`חצ`חיות, פליליות או אי שליטה באנגלית באפיינם מזרחי. עדינות, האזנה למוסיקה קלאסית, ניקיון כפיים ואינטליגנציה גבוהה לעולם יהיו מאפייניו של המועמד האשכנזי. האנגלית כמעט לא תוזכר בהקשרו, כי מובן מאליו שתוך כדי נגינתו על פסנתר את שופן, הוא קרא את “הלילה השנים-עשר” של שייקספיר במקור וקרע עוד שישה מתמודדים בשח סימולטני.

התמודדות בין פוליטיקאי מזרחי לפוליטיקאי אשכנזי על ראשות ממשלה מייד מגייסת, אוטומטית, את התקשורת לטובת “דובר האנגלית”, קרי – האשכנזי. השוואת השליטה ואיכויות השפה של שני המתמודדים לעולם לא תיבדק לעומק, כי אז עלולים להתגלות כל מיני דברים לא נעימים. למשל, עלולים להיות מקרים בהם רמת האנגלית של המזרחי תעלה משמעותית על זו של האשכנזי, כמו במקרה של פואד  מול כמעט כל פוליטיקאי אשכנזי. וזה מזכיר לי את אחד הניסויים שעשתה גינה אורתר, אשת “חינוך” מהקבוצה של הגזען קרל פרנקנשטין: בסוף שנות ה-50 או תחילת שנות ה-60 של המאה העשרים היא ערכה מבחן זהה במתימטיקה  לקבוצה של תלמידים מזרחים מול קבוצת תלמידים אשכנזים. המזרחים השיגו תוצאות יותר גבוהות מאלו של הקבוצה האשכנזית. לאורתר היה הסבר מעניין  : “המזרחים השיגו תוצאות גבוהות מאלה של האשכנזים”, כך אמרה, “משום שהם סובלים מהעדר גמישות מחשבתית”, מה שמראה עד כמה היה לאורתר כשרון לא מודע לסאטירה. אני מעלה זאת, כי את החונטה העתונאית הזאת לא באמת מעניינת האנגלית (ועם רמת האנגלית שלה היא ממילא אינה מסוגלת לשפוט את רמתם של דוברי השפה), אלא מוצאו של המתמודד. גם אם יוכח שהאנגלית של המתמודד המזרחי עולה בכמה רמות על זו של המתמודד/ת האשכנזי/ת, חבריה הבלתי נלאים של החונטה יגלגלו ספין שבו יסופר עד כמה חזקה השפעתה של הטראומה העדתית שהמזרחי חווה בילדותו, ועד כמה עלולות להיות חזקות  השלכותיה על המשבר המזהת”י ומחירי הנפט.  

   גם הדבר החשוב ביותר מעולם לא נבדק בארץ: איכויות השפה האנגלית והשליטה בה מצד עתונאינו, ובעיקר אלה הקוטלים מועמדים מזרחים לראשות ממשלה בגין סיבה זו. לא אחת יוצא לי לשמוע עתונאי או עתונאית מחלקים, בעברית עילגת, ציונים שליליים לאנגלית של פוליטיקאי מזרחי. אי שליטתם המלאה והמוחלטת בעברית והשפה הרזה שבפיהם ובכתיבתם, חרף העובדה שאומנותם היא המילה הכתובה, או הנאמרת, מעולם לא מנעה בעדם מלפלוש לתחום (השפה האנגלית) שהידע שלהם בו מעלה סימני שאלה מטרידים. לפיכך, הצעתי הבאה: כל עתונאי שימתח ביקורת על האנגלית של פוליטיקאי זה או אחר, מייד יוזמן לתכנית טלויזיה בפריים-טיים, בה ייבחן – על ידי צוות מובחר של מורים לאנגלית –  בשפה שהוא כה חרד לגורלה. יש בי תחושה שהתוצאות תהיינה מאד לא מחמיאות עבור עתונאים אלה, אבל הגיע הזמן שהשקיפות תהיה לחלק הכרחי מהציוד האישי שלהם.

זכות הציבור לדעת על מידת שליטתו של העתונאי הישראלי באנגלית אינה פחותה מזכותו לדעת את מידת שליטתו של הפוליטיקאי הבכיר באנגלית (אם כבר משחקים במשחק המטופש הזה), משום שרק שליטה מלאה באנגלית של העתונאי יכולה לספק לו כלים נאותים לבחינת טיב האנגלית של הפוליטיקאי, או איש הצבא. במלחמת לבנון השניה דן חלוץ נתן ריאיון ל-cnn , כמובן באנגלית. יום-יומיים אחר כך התפרסם (במעריב, דומני) מאמר של בן כספית בו הוא קטל את האנגלית של חלוץ. רצה הגורל, וביום שהתפרסם המאמר של כספית, רואיין ל-cnn  האלוף זאבי-פרקש, שעד היום אני סבור שהיה חייב לקבל את עיטור הגבורה על אומץ לבו ועוז רוחו לצאת עם האנגלית שלו, במבטאו הבלתי אפשרי, אל מול מיליוני צופי ה-cnn  …כספית, אולי מתוך מבוכה רבה, לא התייחס לריאיון זה, אך סביר יותר להניח שזה לא הסתדר לו עם ה”משוואות” העדתיות  שהוא כה מורגל בהן, ושאולי הפך – מבלי משים – לקורבנן.

האנגלית, איש לא יחלוק על כך, הינה שפה חשובה. היא, אולי, גם הכרחית, אלא שבלהט עדתיותה של החונטה העתונאית שלנו נשתכח פרט קטן: השקפת העולם של המועמדים. לאנשים מהדור שלי, כמה מוזר, חשוב לדעת לאן מתכוון/ת המנהיג/ה המיועד/ת להוליך את המדינה,  ובאמת לא משנה לי באיזו שפה י/תאמר זאת, רק שזה יהיה בלשון בהירה. אבל, אם בכל זאת מתעקשים על האנגלית – נא לבדוק אותה אצל אלה שתמיד מזכירים אותה בהקשר של המזרחים. 

                                                           גמר חתימה טובה. 

כנראה שיעניין אותך גם: