בעולם, עד למשבר הנוכחי, היו 1.4 מיליארד בני אדם שחיים מפחות ל-1.25 דולר ליום. בעקבות המשבר עוד מאות מיליוני אנשים יתווספו לשורות העניים, אולי לא כולם לקבוצה של עוני מרוד, אבל עדיין עניים מאוד. שלא לדבר על ילדים עניים שמתים סתם כך במיליונים כל שנה. תגידו, חג עכשיו למה לכתוב על הדברים האלה?
כי אין דבר יותר מקומם מלראות את ממשלות המערב ואת הארגונים הבין לאומיים מגייסות סכומי כסף דמיוניים, שני טריליון דולר באירופה ומשהו שיעלה כנראה על טריליון בארה”ב. באותה מדינה 250 מיליארד דולר מוזרמים לבנקים כאילו כלום. המדינות שאצות רצות לחלץ את המערכת הפיננסית הפרטית מתקמצנות כאשר זה מגיעה לעזרה לסתם בני אדם. גפרי סאקס בספרו The end of poverty, טוען שתוך דור אפשר לחסל את העוני בעולם בהשקעה של בין 200 ל-250 מיליארד דולר בשנה שזה 0.7% מהתוצר של המדינות השונות, ארה”ב, לדוגמה, תורמת רק 0.22% לשנה. היום גרמניה התחיבה להשקיע כ-20% מן התוצר שלה בחילוץ המערכת הקורסת, ארה”ב כנראה תגיע ל-10% מהתוצר ועוד היד נטויה, אבל 0.7% זה יותר מידי, ולמי יש 200 מיליארד דולר.
אז הנה מצאו שלושה טריליון דולר פלוס מה שהיה מספיק ל-15 שנים של הקצאה כדי שהעוני בעולם יקטן משמעותית ואולי יעלם. אבל מה אני מבלבל את המוח הרי לנושאים כמו מאבק בעוני אין כסף ובכלל לכל דבר שמגיע ישירות לאנשים עניים, או לכל דבר שמקנה שירותים חשובים כמו חינוך ובריאות אין כסף, מה לא מובן פה?
עכשיו יתחיל מן מאבק כדי לשמר את אותה מערכת שהביאה אותנו עד הלום. אז הממשלה תלאים אבל תוך זמן קצר מהצפוי יעלו מן האוב מומחי העבר ויטענו שהממשלה היא לא הפיתרון אלא הבעיה והשוק הפרטי הוא המכשיר היחיד הפועל למען העניים, ושהמדיניות החברתית אמיתית היא תחרות ושוק חופשי והפחתות מס ומה לא? והמערכת תתחיל לחזור למה שהייתה קודם עם קצת יותר פיקוח. אלא אם אלו המחליטים על מדיניות כלכלית יערכו שינויים מהותיים שיהפכו לקשה את החזרת הגלגל לאחור.
אולי אני פסימי אבל אני לא רואה שום כח חברתי או פוליטי שיעמוד בפרץ בעיקר לא בישראל. בישראל תמיד ימצא כסף לביטחון, שמעתי באחת מתוכניות הרדיו שבאוצר גם משריינים עשרה מיליארד שקל בכדי לפעול בשוק ההון במידת הצורך. אם מישהו היה מעלה בדעתו לדרוש סכום זה כדי להשקיע בבתי חולים, במערכת חינוך או בקצבאות שנשחקו עד דק אני בטוח שהיו מנפנפים אותו כתימהוני שאינו מבין דבר וחצי דבר בכלכלה.
אז נכון שחג היום אבל גם בחג אפשר לחשוב על הצביעות שהשתלטה על העולם הכלכלי, ועל כך שכאזרחים אנחנו בעצם משתפים פעולה עם המערכת הכלכלית כדי שאולי איזה קמצוץ של טוב יגיע גם אלינו. ובדרך אנחנו שוכחים שרבים אחרים חיים בקושי ותמיד משלמים את מחיר המשברים ולא באיזה אובדן של כמה אחוזים בחיסכון כזה או אחר אלא בהרבה יותר מכך.