אחד הגורמים המשפיעים לטובה על היציבות היחסית של הבורסה בישראל, ביחס לעולם, הן קרנות הפנסיה. האוצר, בעקיפין, משתמש בכספי הפנסיה כדי למתן את הירידות בבורסה. בעצם, כספי חוסכים, בלי ידיעתם, משמשים כדי לתמוך גם באגרות חוב של המסכנים הידועים במקומותינו כעשירי הארץ. סוף סוף נמצא שימוש נאות לכספי הפנסיה.
יש שני מסוגים של חוסכים לפנסיה אלו אשר חברים בקרנות הפנסיה הותיקות שהולאמו על ידי הממשלה, שם תנאי החוסכים טובים לעין שיעור מאלו החוסכים בקרנות החדשות שמנוהלות על ידי גורמים פרטיים, כמו גם קופות גמל ואפיקי חיסכון אחרים. אחד השינויים המהותיים שנעשו בחיסכון הפנסיוני הינו ההשקעה של חלק מהנכסים במניות ולא רק באג”ח מיועדות.
כעת אנו רואים שהכסף הזה משמש כזרוע ארוכה של האוצר כדי להגן על שוק ההון. אם כבר משתמשים בו למשהו, מלבד שמירה על חיסכון ותשואה, למה גם לא לנושאים נוספים? בואו נחשוב רגע, מה כוחם של העובדים במשק המופרט המודרני? לא משהו נכון, ארגוני העובדים נחלשו מאוד בעשורים האחרונים, בעיקר בישראל, בשם השוק החופשי והתחרות. אבל יש מקום אחד בו העובדים לא נחלשו כיון שבידיהם נכסים רבים ועצמה שיכולה להשפיע על המערכת הכלכלית כולה. הנכסים הללו הן קרנות הפנסיה.
במדינה קפיטליסטית הכסף מדבר ומי שבידו המשאבים הכספיים קובע לא מעט, אז הנה יש הרבה מזה בקרנות הפנסיה, אז למה לא להשתמש בו גם כדי לשנות את הדרך בו מתנהלים ארגונים כלכליים, וגם כדי לשנות, הס מלהזכיר, את מדיניות כלכלית של המדינה בכלל. אם בעלי ההון יכולים להשפיע על השלטון אז למה לא בעלי ההון שכספם נחסך בקרנות הפנסיה?
אבל על זה לא ממש מדברים כי ההון הזה אינו נחשב לשחקן במערכת אלא רק לנגרר אחרי גחמות השוק, שכמו שאנחנו רואים לא ממש מתפקד כהלכה. אז אפשר להשקיע הכל באג”ח מיועדות, אבל אפשר גם להפוך אותו לשחקן משמעותי ומשפיע על שוק ההון ועל הכלכלה בכלל. הבעיה היא שכדי שזה יקרה המחזיקים בקרנות הללו צריכים לראות בהן יותר מאשר קופה של חוסכים, ואלו כמובן אינם מצויים באוצר או בחברות הפרטיות המנהלות את הכספים.