• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

דב חנין ובגדול!

דרור ניסן

טיבה של התקשורת המסחרית, בין השאר, שהיא מעניקה דגש מופלג ל”מעניין” שאינו בהכרח חשוב, ומזניחה את החשוב מתוך הנחה שאינו מעניין. באורח חד-פעמי, אקח איפוא דוגמא מן הדפוס המגונה הזה, ואתחיל המאמר בפרט פחות חשוב, אבל אולי טיפה מעניין:

במהלך מערכת הבחירות האחרונה לכנסת, יצא לי להשתתף בחוג בית עם דב חנין.

“העבודה” כזכור, נראתה לשעה קלה, אופצייה סוציאל-דמוקרטית, ראוייה ואטרקטיבית, וסיכנה לחד”ש בפוטנצייה כמה קולות. אמרתי לדב במהלך חוג הבית, לנוכח תומכיו ואלה שהתלבטו, שנוצרה הזדמנות נדירה שאני רוצה להיות שותף לביצורה ועל-כן אתמוך ב”עבודה”. הדבר לא מנע מדב להודות בפני שומעיו, באצילות לא מבוטלת,  שאכן “העבודה” בראשות פרץ היא בהחלט אופצייה. אבל בעיקר הוא הפליג בשבחה של שלי יחימוביץ ונכונותה להכנס לפוליטיקה. למה אני מזכיר זאת? מן הטעם הפשוט שהיא זה לא מכבר, בתמורה לפירגונו, סימנה אותו פחות או יותר כבוגד.

ח”כ שלי יחימוביץ (“עבודה”), היא אולי האדם הכי קרוב אליי מבחינת האג`נדה הפוליטית שלה, סדר יומה בפועל, הדגשיה והדברים שמקפיצים אותה.

אף-על-פי-כן, אני סבור שהתקפתה הישירה, הבוטה, המכוערת והמקארתיסטית באופייה, על דב חנין, היתה ליקויי מאורות. אבל התקשורת, המקומית והארצית, התנפלה כצפויי, כמוצאת שלל רב על הקטטה שייצרה עבורה, יוצאת חלציה. ומאותו רגע נסתם הגולל על האפשרות לקיים ויכוח ציבורי ראויי איך צריך לנהל את תל-אביב. כל הנמקותיה ונסיונותיה הוירטואוזים של יחימוביץ לקשור את דב להפרטת החברה הישראלית, לא רק שלא הועילו ושיכנעו, אף הגבירו את המבוכה והזעם. דב-הפרטה? תומך בסרבנים – פירושו תומך בהפרטה? בחייאת דינאק. שלא לדבר על הפצת השקרים: לא עומד דום, לא עומד לו בתקווה ושאר ירקות ז`אדנוביסטים. מה זה  היה צריך להיות?! לשם מה ובעיקר, בשביל מי? בעבור החבורה הדוחה והמילטריסטית של חולדאי שהפכה את תל-אביב לכספומט של עצמה (גרוס-שפירא-מאיר ואחרים). עד כדי כך שיקולים פנים-מפלגתיים משבשים את הדעת ומתירים הכל? אין שום אתיקה בפוליטיקה? בלמים? משהו? זהו, שכנראה אין!  

ולעיקר: רק הצבעה מאסיבית, רב-גונית ומפתיעה בהיקפיה עבור חנין, יוכלו לגרום, אם בכלל,  ליחימוביץ להתעשת ולהבין שתמיכתה בחולדאי היא סוג של שיבוש דעת, ואילו התקפותיה על חנין היו דבר מכוער, ונקלה. היא עשתה לו בדיוק את מה שניסו לעשות לה כאשר היתה אשת תקשורת.

17 מאמרים של שלי ודובריה על ציונות וסולדריות, סרבנות והפרטה, חצילים קלויים  וסוף המפעל הציוני, דבר לא ימחה את חטא השיסויי הבזויי, שבאה מהכתובת הכביכול מפתיעה הזו.

אבל, וזה עיקר העיקרים עכשיו,  צריך לבלוע את העלבון ואף לנסות ולהופכו לדלק טילים.

כמה הערות קצרות על תל-אביב והבחירות בה:

ראש העירייה רון חולדאי:

בן קיבוץ חולדה, טייס ומפקד בסיס. איש מזעזע (מהיכרות בלתי אמצעית), בעיית קשב עמוקה. קצר, נרגן, יהיר ואלים. טרם מינויו לראש עיר, ניהל את הגימנסייה הרצלייה (ביה”ס תיכון תל-אביבי), נהג שם כרס”ר משמעת, תיעב אינטגרצייה, הנשיר בסיטונאות דרומיים ושם דגש על משמעת, ניקיון, אסטתיקה וצורניות.

איש לא בריא, לא נגיש, לא תקשורתי (ואגב, היה כבר עם רגל וחצי ב”קדימה” ערב הבחירות האחרונות לכנסת ו”קדימה” שותפה ברשימתו הנוכחית).

את הראיון הראשון והאחרון שלו לעיתונות העניק אחריי בחירתו פעם ראשונה, ושם בין השאר השתלח קשות בהומוסקסואליים. מאז חדל להתראיין. בשבועות האחרונים, שינה אסטרטגייה והחל שוב להתראיין (לחץ, לחץ).

חולדאי מקצה מליונים לפיאור עצמי באמצעות מערך דוברות אדיר, איגרות סובייטיות המצורפות לתשלום הארנונה, דונמים שלמים בעיתונות המקומית ומשרד פרסום ויח”צ(“יוניק” בבעלות ניסים דואק, לשעבר עורך “ממון” של “ידיעות אחרונות”), שמנסה ללא לאות להפוך את הבחירות בתל-אביב למדינת ישראל נגד דב חנין.

שנות כהונתו:

תל-אביב עיר עשירה יחסית. שיעור גביית הארנונה גבוה מאוד, קל וחומר זו המסחרית. הדבר הכי קל לפוליטיאי לעשות (ושגם יראו מיידית לפני הבחירות), זה להפוך את הכסף שיש לו למדרכות, כבישים ושאר מונמנטים פיזיים.את זה חולדאי עשה, פעמים באופן גרוטסקי.

בשכונתי, נסלל רק החודש הכביש הראשי מחדש ומכביש דו מסלולי הפך לחד מסלולי. מהמסלול הנוסף עשו גם חניות וגם כביכול שביל אופניים. מה יוצא? קשה לחנות מול תנועה זורמת תדיר, קשה להכנס לאוטו, אסור לרכב בשביל האופניים כי אוטוטו מישהו יפתח דלת של מכונית ויעיף אותך. בקיצור, קריטורה מסוכנת של רישות תחבורתי מודרני, הכל בשביל בחירות. היו גם אופציות אחרות, אבל הן לא היו מספיקות להתבצע עד הבחירות.

רישות תחבורתי מודרני, בצע כסף ושחיתות:

תל-אביב היא עיר מפגרת מבחינה תחבורתית באופן זועק. לא רכבת תחתית, לא עילית, לא “טראמים”, לא תחבורה ציבורית זמינה. נאדה. כלום. פקקים, עצבים ודו”חות.

מספר הפקחים שולש במהלך כהונת חולדאי. תקציב העירייה נבנה אפריורי, כלומר למפרע, על בסיס גביית דוחו”ת עתידית סיטונאית. התושבים הפכו למחלבה, לכספומט. כל ההתנהלות והשיטה היא בעצם פרוטקשן בחסות החוק. ובאותו עניין: כאשר גרוס, עוד בן ברית של חולדאי,  משל בחניוני תל-אביב, שיעור הדוחות באזור חניוניו היה מוחלט, רק כדי שיחנו אצלו. ויחימוביץ מדברת איתנו על ציונות-סוציאליזם וחולדאי, יאללה, חלאס, כמה אפשר עם הלוגיקה המטורללת הזו?! החבר הכי טוב של חולדאי ומי שמנהל אותו ובונה לו את הקואליציות ומקמבן לו את הקומבינות הפוליטיות, זה עו”ד יגאל שפירא. איש מוסד לשעבר, בעל מכרות יהלומים בסיירה ליאונה, וכמובן חבר מפלגת העבודה ומוסדותיה.

עיר לעשירים:

תל-אביב תחת כהונת חולדאי, אבל לא בהכרח בגללו, בזכותו או בגנותו,  הפכה ל”סיטי” של עסקים.

מעוזם (זה מכבר)של הבנקים, בתי ההשקעות, ולאחרונה גם משכנם הארעיי של עשירים שהחלו לבנות בה ולרכוש בה, אך לא לחיות בה. התוצאה: השכיריות קפצו פלאים. רכישת דירה הפכה פנטזייה ויוקר המחייה קפץ. אבל עיר זה לא רק כסף ומגדלים, זה גם מהות, תרבות, טקסטורה אנושית מגוונת ועוד פרמטרים למכביר. הם זרים לחולדאי. אם מנסים להסב את תשומת ליבו – הוא מתרגז.

צריך להפסיק להרגיז, ולהקניט ולבקר את חולדאי, זה חסר תוחלת.  – צריך פשוט להחליף אותו!

דב חנין הוא האיש הנכון, למקום הנכון בזמן הנכון!

דב חנין:

דב חנין הוא עילויי. הוא יכול היה לעשות קריירה אקדמאית מזהירה. הוא יכול היה להיות עו”ד מבריק וליטיגטור (טוען בחסד), ולעשות הון. אף-על-פי-כן, הוא העדיף את הפוליטיקה המזורגגת והמתסכלת. למה? כי הוא איש אמוני, שליחותי, אידיאולוגי והדחף לחולל תמורות חברתיות טבוע בדמו. אגב, בדומה לשלי, אף היא כזו, ומכאן התיסכול שבהעדר יכולה לראות את הקירבה העצומה רק בגלל המשקפיים המפלגתיות והקוניוקטוראליות הצרות. זה הרסני.

היכן המיינסטריים:

כאשר שלי יחימוביץ מצהירה שאדם כמו דב אינו ראויי לכהן כראש עיריית תל-אביב, היא למעשה מצמצמת את הדמוקרטייה עד מאוד ומסמנת  גבולות גיזרה מאוד  בעייתיים של לגיטימיות. מה היא בעצם אומרת? שערבים, או יהודים שתומכים במפלגות יהודיות-ערביות, חרדים, אולטרא-ציוניים (לאומנים היוצאים אף הם מהמעגל, פשוט מהדלת השנייה), פוסט ציוניים, אנטי-ציוניים וחיות אחרות, אינן ראויות להשתתף במשחק הדמוקרטי במלואו. סליחה, אבל מי בדיוק נשאר?

המיינסטריים-הציוני ששלי מבקשת לייצג הפך זה מכבר בעצמו לסוג של מיעוט נכחד (הרי זה רק עניין של זמן שנצטרך להגן אף עליו).

אז מה פתאום שיחימוביץ תיתן בזולת סימנים ומומים, זה הרי עלול לחזור אליה כבומרנג.

אוטוטו, מפלגת העבודה עצמה תהפוך פריט היסטורי לאספנים.

בקיצור, אם לצטט את בגין, גשמי נדבות של פתקי דב חנין בקלפיות התל-אביביות. זו תשובה נאותה!

* גילויי נאות: הייתי דובר חד”ש פעם. אבל זה נגמר בשנת 2000. בבחירות האחרונות הצבעתי “עבודה” (גם בשל שלי), טרם לכן, “עלה ירוק”. לא החלפתי מילה עם דב כבר שנה. המאמר הזה הוא מדם ליבי כתל-אביבי וכסוציאליסט ואפילו כציוני-מינימליסט. אין כאן גרם קומיסרי. 

כנראה שיעניין אותך גם: