Michael Lewis, עיתונאי וסופר כתב את אחד הספרים הטובים על וול סטריט Liar Poker`s שבו תיאר על סמך ניסיונו כסוחר באגרות חוב בבית ההשקעות “סולומון ברדרס”, את התרבות המושחתת וחוקי הג`ונגל ששררו בשנות השמונים עם תחילת עידן הדה-רגולציה בוול סטריט.
השבוע באתר Portfolio.com, הוא משרטט את קיצו של וול סטריט ומראיין מספר אנשים שחזו את הקריסה של השוק הפיננסי.
לואיס הוא כותב נפלא, כתיבתו חכמה ומלאת הומור ואירוניה. המאמר ארוך וכולל מעט פרטים טכניים על המסחר בוול סטריט שאפשר לדלג עליהם, העיקר הוא התיאור המפורט של תרבות שאפשרה את כל זה. הנה כמה קטעים מתורגמים מהמאמר.
“עד היום זה זו תעלומה בעיניי, ואיני מבין את הנכונות של בנק השקעות בוול סטריט לשלם לי מאות אלפי דולרים על מנת לייעץ לאנשים מבוגרים. הייתי בן 24, ללא ניסיון, גם ללא עניין מיוחד, בניחוש אלו מניות ואגרות חוב יעלו ואלו ירדו. הפונקציה המרכזית של וול סטריט היא להקצות הון – להחליט מי צריך לקבל הון ומי לא. תאמינו לי כאשר אני אומר לכם שלא היה לי שמץ של מושג.
מעולם לא למדתי קורס בחשבונאות, לא ניהלתי עסק, גם לא היה לי חשבון חיסכון שניהלתי. הגעתי לג`וב בסולומון ברדרס ב 1985 ויצאתי, שלש שנים מאוחר יותר, הרבה יותר עשיר. ולמרות שכתבתי ספר על הניסיון, כל הדבר הזה עדיין נראה מופרך, וזו גם הסיבה שקל היה להרוויח כל כך הרבה כסף.
תיארתי לעצמי שהמצב הזה לא יכול להחזיק מעמד. במוקדם או במאוחר, מישהו יזהה אותי, ואנשים כמוני, ויחשוף את ההונאה. מוקדם יותר ממאוחר תגיע ההכרה הגדולה ווול סטריט יתעורר, ומאות אם לא אלפי של אנשים צעירים כמוני, שלא הייתה שום סיבה שהם יהמרו הימורים ענקיים עם כספם של אנשים אחרים, יוגלו משוק ההון…
כשכתבתי את הספר על שנות השמונים. לא חשדתי לרגע ששוק ההון של שנות השמונים ישרוד שני עשורים, שההבדל בין וול סטריט והחיים הרגילים יהפוך להבדל עצום כל כך. ציפיתי שאנשים שיקראו את הספר בעתיד יתמלאו חימה כאשר הם יגלו שאי שם בשנות השמונים נשיא סולומן ברדרס, ג`ון גוטפרוינד קיבל 3.1 מיליון דולר. ציפיתי שהם יתמלאו חלחלה מהעובדה שכתבתי אחד הסוחרים השלנו, האואי רובין, עבר למריל לינץ`, שם הפסיד 250 מיליון דולר. הייתי בטוח שהם יזדעזעו מכך שלנשיא חברה בוול סטריט יש רק מושג עמום איזה סיכונים לוקחים הסוחרים הכפופים לו…
בשני העשורים האחרונים המתנתי לקיצו של וול סטריט. הבונוסים השערורייתיים, ההחזרים הזעומים לבעלי המניות, הסקנדלים הבלתי נגמרים, התפוצצות בועת האינטרנט, המשבר בעקבות נפילת חברת Long Term Capital Management . שוב ושוב, הבנקים להשקעות בוול סטריט איבדו את אמינותם. ולמרות זאת הם רק המשיכו לגדול, יחד עם סכומי הכסף שהם נתנו לבני 26 לבצע עסקאות חסרות כל ערך חברתי. המרד של הצעירים האמריקאים נגד תרבות ההון לא התממש מעולם. למה לשנות את העולם של הוריך כאשר אתה יכול לקנות אותו, לחתוך אותו לנתכי מניות ולמכור את החתיכות הללו.
בנקודה מסוימת התחלתי להתייאש מלהמתין לקיצו של וול סטריט, לא נוצר שום סקנדל ואף אחד לא חזר בו, הנחתי שהם יטבעו.
ואז באה מרדית וויטני עם החדשות. וויטני אנליסטית עלומה בבית ההשקעות אופנהיימר, הפסיקה להיות עלומה ב- 31 לאוקטובר 2007. באותו יום היא חזתה שסיטיגרופ ניהלה כל כך גרוע את עסקיה שהיא תהיה חייבת לקצץ את הדיבידנד שלה או להתפרק. קשה בדרך כלל לדעת מה גורם למה בשוק המניות, אולם היה ברור מאד שבאוקטובר 31 מרדית וויטני גרמה לשוק המניות להתרסק. בסופו של אותו יום אישה שאף אחד לא שמע עליה גילחה 369 ביליון דולר משווים של תאגידי הון בשוק. ארבעה ימים לאחר מכן, נשיא סיטיגרופ התפטר, בינואר סיטיגרופ קיצצה את הדיבידנד שלה.”
בהמשך לואיס מספר על סטיב אייזמן, אנליסט שמתאר בפניו כיצד עבדה ההונאה, את ערימות הזבל שבתי ההשקעות הללו מכרו וכיצד הם דפקו את בעלי המניות שלהם. הוא מספר על הבורות והטפשות של חברות דירוג האשראי. אייזמן אומר ללואיס “בכל שנותיי בוול סטריט לא פגשתי סוחר שסבל מייסורי מצפון”.