פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס” וחתן פרס נובל לכלכלה השנה, כותב השבוע במאמרו “הוודו של וול סטריט” את משפט הפתיחה הבא.
“כלכלות וודו מהסגנון הישן – המאמינות בקסם הורדת המסים – נעלמו מהשיח התרבותי. פולחן צד ההיצע נהפך למזוהה עם כת של שרלטנים תימהונים ורפובליקאים”.
אם הסקרים צודקים הרי שאצלנו שרלטן ותמהוני יהפוך בקרוב לראש הממשלה הבא, עדיין חיים בקרבנו מספיק תמימים וטפשים המאמינים לכזביו. השבוע הצהיר יושב ראש הליכוד בנימין נתניהו בכנס התאחדות התעשיינים: “ בתוך קדנציה אחת אפחית את את שיעור מס ההכנסה מ-46% ל-35% ואת מס החברות מ-27% ל-18%”.
היום במוסף “הארץ” ראיון ארוך של דליה קרפל עם דר` אבנר בן זקן לאחר הפרישה ממרצ החדשה.
“ויתרת על האקדמיה?
“בכאב רב. רק באמריקה גיליתי שפרופסורים יכולים להיות גם מורים נפלאים וגם אינטלקטואלים מרשימים. המוסדות האקדמיים רקובים כאן, ובנוסף לכך יש משבר כלכלי”.
למה אתה מתכוון ב”רקובים”?
“אף אליטה בהיסטוריה לא הולידה את עצמה. אליטות נבנות על ידי הפריה חיצונית ותמידית עם קבוצות חדשות שצצות. האליטות הישראליות דועכות מכיוון שהן עסקו בגילוי עריות חברתי ותרבותי ולקו במשך השנים האחרונות בפגמים גנטיים. האופן שבו אנשים נכנסים למעגלים אלה הוא על בסיס של more of the same. תמיד בוחרים בקרוב, במוכר, זה שבא מהרשתות ומהמעגלים המסורתיים. האפשרות להפריה חיצונית אינה עולה על הפרק. התוצאה היא אחידות דעה, אחידות חברתית ואחידות אתנית. האליטות בישראל הן אליטות רק בעיני עצמן. בעיני הציבור הרחב הן מייצגות לא יותר מאשר את הסדר הישן והרקוב”.
על מרצ החדשה והעומד בראשה כותב גם עזרא דלומי באתר “שווים”:
“ לפני כמה שנים, במסגרת עבודתי העיתונאית, דיווח לי חבר על פגישה בין אלישע שפירא לחיים אורון, שעניינה – הרצת מועמד משותף לתפקיד מזכיר התנועה. התקשרתי אל שניהם כדי לקבל תגובה. שפירא אישר את דבר הפגישה. תגובתו האינסטינקטיבית של ג`ומס הממה אותי: “אני לא צריך אף אחד בשביל להחליט את מי להריץ למזכיר התנועה”. רצה לומר: אין עוד מלבדי. אין לי שותפים. התגובה הזו העצימה את התחושה שכל מצגי הצניעות של ג`ומס – “אני היחיד שבא לכנס קיסריה בסנדלים” או החזרה עוד ועוד על סיפור ימי העבודה שלו במפעל הקיבוץ – הן רפליקות של צניעות בשירות האדנות. נראה כי זו גם תכלית מהלכיו של אורון במרצ החדשה: להפוך אותה למפלגה שבה אין עוד מלבדו.
זירת הקרב המצטיירת של מרצ החדשה היא מול העבודה וברק ולא מול נתניהו ולבני. לכך מופנים המאמצים. לפרויקט הכפשת העבודה גויס עמוס עוז, שהמציא את עצמו כמצטרף חדש למרצ, ופועל כיחצ”ן מטעם.
“הפוטש” שעשה ג`ומס ברשימת מרצ, כמו זירת המאבק שהוא הגדיר מול “העבודה”, מלמדים על החשיבה האסטרטגית שלו ולפיה בישראל אין סיכוי לסוציאל דמוקרטיה וכי לתחליף החיוור שלה – “מחנה השלום” – אין יכולת לפרוץ את גבולותיה של ישראל השבעה והמסודרת. הרשימה החדשה הותאמה כדי לפנות לציבור זה וויתרה ביודעין על החברה הישראלית כולה”.