• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בית הקברות בממילא – היבט ארכיאולוגי תרבותי

יונתן מזרחי

 

המחקר הארכיאולוגי מעיד שבית הקברות בממילא היה מהגדולים ביותר בירושלים. במקום נמצאו קברים מהמאה העשירית לספירה ועד המאה העשרים. במהלך ההיסטוריה נקברו במקום לוחמיו של צאלח א-דין, צלבנים, לוחמים ממלוכים, בנוסף למושלים ונכבדי הקהילה הירושלמית ואף מעבר לכך. הקבר המפואר והידוע ביותר הוא של כובאכי – מושל צפת בתקופה הממלוכית (מאה 13) שביקש להיקבר בממילא. אורך הזמן שבית הקברות היה בשימוש גרמו למציאתם של שלדים המונחים אחד בצמידות לשני ולעיתים אחד מעל השני. היו אלא שלדים מתקופות שונות שנקברו בשכבה אחת מעל השניה. <StrippedTag/FONT>

בית הקברות הצפוף השתרע משכונת ממילא שבקרבת חומות העיר העתיקה, עד לגן העצמאות שבמרכז העיר ואזור בית הספר הניסוי כיום. מדרום, בית הקברות חצה את רח` אגרון ומלון פאלאס ומצפון הוא הגיע עד לפאתי שכונת נחלת שבעה. חלק מבית הקברות נפגע במהלך בניית מלון פאלאס בראשית המאה העשרים. המשך הפגיעה בבית הקברות הייתה לאחר קום המדינה: בניית ביה”ס מעלה ומאוחר יותר בניית בית הספר הניסוי ברח` עקיבא (שבעבר נקרא ביה”ס ארלוזורוב) וסלילת רח` אגרון. כיום ניתן לראות חלק מבית הקברות מעל פני השטח. חלק זה כולל מצבות ומבני קבר. חלק אחר מבית הקברות מכוסה בחניון, מגרשים וגן ציבורי (גן העצמאות). <StrippedTag/FONT>

קברים היו מאז ומתמיד בעלי מעמד מיוחד בתרבות המקומית. הסיפור הידוע ביותר הוא קניית חלקת הקבר על ידי אברהם אבינו בחברון, אולם גם במהלך שנות המדינה חפירת קברים וחקירתם על ידי ארכיאולוגים משמשת אבן מחלוקת בין הגישה החילונית התומכת במדע לבין הגישה הדתית-חרדית הרואה במנוחת המת חשיבות עליונה. מאבק ארוך ומר זה הגיע כביכול לסיומו בראשית שנות האלפים כאשר היועץ המשפטי לממשלה, אז אליקים רובינשטיין, טען שעצמאות אדם אינם עתיקה ובמקביל החליטה רשות העתיקות לא לחפור קברים ולא להתעמת עם החרדים בעניין.<StrippedTag/FONT>

       <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בשנים האחרונות, החל משנת 2005, נבנה בשטח בית הקברות מוזיאון הסובלנות. כך הפך בית הקברות בממילא שבירושלים לפרק חדש-ישן בסיפורן של בתי הקברות וחלקן במאבק על הארץ וזהותה.  נדמה שהמאבק על עתידו של בית הקברות אינו שונה מהמאבק בין החרדים והחילונים על זהות הארץ והחברה. ההבדל היחיד הוא שאת החרדים מחליף גוף הרבה יותר חלש  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>- תושבי הארץ המוסלמים.<StrippedTag/FONT>

בניית מוזיאון הסובלנות שאמור להיות פאר אדריכלי שתוכנן על ידי האדריכל הנודע פרנק גריי הוא צעד ראשון בהפיכת פאתי מרכז העיר ירושלים למקומם של מבני ציבור שונים החל מהמוזיאון ובהמשך מתחם בית משפט השלום והמחוזי. כך ידורו זה לצד זה היכל הצדק (בתי המשפט) והסובלנות (המוזיאון) על שטח בית הקברות.<StrippedTag/FONT>

מדינת ישראל ובג”ץ טענו שאין מניעה לבנות את מוזיאון הסובלנות על שטח בית הקברות המוסלמי והסתמכו על תקדים בניית ארמון פאלאס בשנות העשרים של המאה העשרים ועל פסקי דין מוסלמים המאפשרים הוצאת שלדים מוסלמים מהאדמה. מעבר למורכבות ולבעיתיות הרבה שבהחלטת בג”ץ (החל מההתעלמות מהכמות הרבה של הנקברים, מקומו של בית הקברות בהיסטוריה המקומית וכלה בהתבססות על תקדימים מתקופת המנדט או פסקי דין מוסלמים שטובים כאשר זה נוח ומתאים למחוקק ולריבון) נראה שלא מספיק ניתנה הדעת על תפקידה של המדינה בשמירה על תרבות העבר של האדמה עליה היא שולטת.<StrippedTag/FONT>

בית הקברות בממילא מכיל בתוכו כאלף שנה מסיפורה של הארץ וככזה חשיבותו אינה מוטלת בספק. נדמה שהסרת הקברים והשארת רק חלק קטן ממנו על תילו לא נעשית רק לצורכי פיתוח ובניה אלה על מנת לחזק את הזהות הישראלית (שבין עקרונותיה הסובלנות והצדק) על חשבון העבר המוסלמי של הארץ. בקרב חלקים גדולים בחברה הישראלית יש צורך להבדיל את התרבות הישראלית מהתרבות המקומית. הישראליות נתפסת כתרבות שהגיעה מארצות אירופה והמערב. התרבות המוסלמית המקומית מהווה איום עליה. כאילו לישראל אין קשר לתרבות המקומית שהייתה לפנינו והתעלמות ממנה, או אם אפשר מחיקתה, מחזקים את אחיזתנו בארץ.<StrippedTag/FONT>

בשנות החמישים והשישים הייתה זו דווקא מפלגת המפד”ל ומשרד הדתות שהקפידו לשמור על בתי הקברות המוסלמים ברחבי הארץ בכלל ובממילא בפרט. השמירה על בתי הקברות נתפסה כחלק מקיום מגילת העצמאות: “מדינת ישראל…תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות…”. החובה של מדינה לשמור, להנציח וללמוד על תרבויות העבר אינה רק חובה מוסרית או חוקית. לדעת רבים, זוהי חובה קיומית. הצורך לחיות בארץ בקרב עמים ותרבויות שונות, הצורך להכיר וללמוד את הארץ בה אנו חיים, הוא חיוני לחברה הרוצה להיות חלק מהמרחב בו היא נמצאת. במרחב הסובב את ישראל תרבויות העבר וההווה נמצאות בקירבה ובסביבתה והכרות איתם, כמו גם קבלתם, חיוניים  על מנת להיות חלק מהמקום.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

התפיסה הרואה בהתייחסות לעבר חשיבות קיומית מבוססת על ההבנה שהעבר והאחר אינו אויב או מיותר, אלא חלק שיש הרבה ללמוד ולקבל ממנו על מנת לבנות פה חברה בריאה ומחוברת יותר לאדמתה. <StrippedTag/FONT>

לכאורה ניתן לומר שהשאיפה לבנות את בתי המשפט ומוזיאון הסובלנות במקום בו נמצא בית הקברות המוסלמי, נעשה לא במודע, או לא מתוך כוונה לפגוע בעבר המוסלמי, אולם היחס של הרשויות לפרויקט מעידים שפעמים רבות נדמה שהשאיפה לבנות את המוזיאון אינה פחותה מהשאיפה להתעלם או להעלים את בית הקברות. הצורך ליצור סובלנות וצדק חשובים וחיונים לכל חברה. אולם הפגיעה וההתעלמות מהעבר שומטים את היסודות של אותם רעיונות ומוסדות.<StrippedTag/FONT>

  • הכותב הוא ממיסדי הסיור הארכיאולוגי האלטרנטיבי במזרח ירושלים “משילוח לסילוואן”– www.alt-arch.org<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
כנראה שיעניין אותך גם: