קול הבחירות, קול הסרטן וקול עופרת יצוקה
התלבטתי רבות אם להעלות את הפוסט הזה, יש בו הרבה חשיפה אישית, מחלה ובעיקר מרקם משפחתי שנקלעה לסערה, לבסוף החלטתי לפרסמו בעיקר בכדיי להתגבר על תחושותיי האישיות, הפוסט נכתב בצורה כרונולוגית מפני שזו הדרך הפשוטה שלי לשתף אתכם להמשיך הלאה ולהרוג את הסרטן עם חיוך.
קול הבחירות המוניציפאליות
בתאריך 07/10/2008 נגשתי לבית החולים סורוקה לבדיקות שם גם קיבלתי את התשובה שבדיקת הביופסיה התגלתה כגידול סרטני ממאיר על מיתרי הקול, גידול סרטני הדורש טיפול מיידי או ע”י ניתוח או ע”י הקרנות, חזרנו לביתנו ורק בבית הבנתי שנקלעתי למצב שבו אני אמור להחליט אם להמשיך את מסע הבחירות או להפסיקו מיידית. קיבלתי החלטה אישית שנויה במחלוקת אבל כך החלטתי, בחרתי להמשיך המשכתי את מסע הבחירות למועצת העיר מטעם מפלגת
ביום הבחירות 11/11/2008 הרגשתי מאוד גרוע אבל ביחד עם משפחתי והרבה חברים עברנו יום מקסים ומלא חוויות וגם הרבה התרגשות לקראת קבלת התוצאות, בשעה 17:00 הגיע למטה הבחירות שלי שליח מיוחד מדואר ישראל ונתן לי מכתב רשום
קול מחלת הסרטן
נקבעו לי 28 הקרנות שינסו להרוג את הגידול הסרטני, ששה שבועות רצופים, בכל יום מנת הקרנה אחת, בתאריך 17/12/2008 התחלתי את רצף ההקרנות בבית חולים סורוקה במחלקה האונקולוגית, קשה לי לכתוב על הנושא בפרטים אבל מהקרנה להקרנה זה הלך ונהיה יותר קשה (אולי פעם אכתוב פוסט בנושא), למזלי משפחתי החמה והאוהבת תמכה בי, עודדה אותי ונטעה בי כוחות רבים בתקופה קשה מאוד, חבריי הטובים סייעו ונתנו יד, בעקבות התחייבות קודמת השתתפתי בתאריך 24/12/2008 בכנס במשכנות שאננים של מכון שפינוזה-
קול עופרת יצוקה
במהלך הטיפולים החל מבצע עופרת יצוקה בעזה, הבן שלנו אביב סרן ביחידת חי”ר מובחרת השתתף במבצע, ובין טיפול לטיפול היינו טרודים בדאגה לבן, נצמדנו לטלוויזיה הקשבנו לכל ידיעה מהקרבות ודאגנו כהורים לבן הלוחם שהשתתף בקרבות באזור הצפוף בעזה, גם הכאבים מהמחלה וגם הדאגה לבן גרמו לי לעבור לילות לא קלים, ביום שבת 17/01/2009 בשעה 15:15 שמעתי את צלצול הטלפון שלי, פקחתי עיניים, הבן הקטן שלנו נבו ענה לטלפון וקרא לי:”אבא רוצים אותך מהצבא”, הרגשתי צביטה בלב, נבהלתי לקחתי את הטלפון והצלחתי רק לשאול:”הוא שלם בגוף”, מתוך הבהלה התארגנו מייד ונסענו (טסנו) לבית חולים ברזילי באשקלון לראות את הבן הפצוע מהקרבות בעזה, לא נרגעתי עד שמששתי את גופו של יקירי הבן האהוב, חיבקתי אותו ושמחתי לראות אותו מפויח משדה הקרב אבל חי ושלם בגופו. בדקתי את הציוד הצבאי וכשראיתי את האפוד הקרמי קרוע מרסיסים ירדו לי דמעות והבנתי את הנס הגדול שקרה לנו, לאחר מספר ימי שהות צמודה לבן וטיפול מסור של צוות בית החולים וצ.ה.ל השתחרר הבן מבית החולים, בשבת הלכנו כל משפחתי עם אביב לבית הכנסת ועשינו את
לפני שבועיים סיימתי את ההקרנות מקווה שהרגו את הגידול הסרטני, הבן הולך על רגליו, הבת הבכורה בהריון, לג`ינג`ית שלי חזר החיוך לפנים והעתיד קצת לוטה בערפל.
*להרצאה שלי (20 דקות) במכון שפינוזה –

