מעולם לא התלהבתי מההעדפה המתקנת ((affirmative action, שבאה לעולם כדי להעניק ייצוג מסויים וסמלי, בשלטון ובתפקידי מפתח, לאוכלוסיות המוחלשות והמגדריות. למן הופעתה, היא נצטיירה בעיניי כאחיזת עיניים שנועדה לתגמל יותר את הנותן מאשר את המקבל/ת, כמו גם לשמש שסתום בטחון שייעודו העיקרי ליצור חזות מרגיעה של שוויון הזדמנויות מדומה. ואולם, בנקוף השנים היא נתקבעה לה והיתה לעובדה מוצקה. אלא, שמדי פעם היא נחשפת כהעדפה יותר מתקלת מאשר מתקנת. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מנהיגת קדימה, ציפי לבני.
במערכת הבחירות לכנסת ה-18 הזדקרה לעין תמיכה נשית רחבה בלבני (לפחות ברמה הדקלרטיבית). היא חצתה מפלגות, ובסיסה של תמיכה זו היה ה- sisterhood , למרות שפיה של לבני לא הפיק אפילו אמירה פמיניסטית רצינית אחת, פרט למקבץ סלוגנים ברמה ילדותית מביכה, שסופק לה, מן הסתם, על ידי יועציה ה“אסטרטגיים“. רוב רובה של האליטה התקשורתית תמך ותומך בה באופן עיוור וגורף. הסיבה לכך ידועה ומוכרת לכל: הזדהות ואמפתיה עדתית, ללא שום זיקה להשקפת עולם כוללת ורחבה. כמו כן, ההעדפה המתקנת היא מושג מטעה בהקשרה של לבני, היות שהשקפת העולם הדלה והמוגבלת שלה אינה נושאת באמתחתה שום בשורה שאינה בנמצא אצל כל פוליטיקאי אשכנזי-חילוני ממוצע ממין זכר, וגם משום היותה כלבת השמירה הנאמנה של האינטרסים של המעמד החילוני-אשכנזי הגבוה, שמתוכו היא באה. היעדרן של אמירות חברתיות, כלכליות (פרט לאלה הניאו-ליברליות) ופמיניסטיות משמעותיות מכיוונה, מצביע על שני דברים: 1) המצב הקיים הוא אך טבעי ורצוי בעיניה; 2) אין לה מה למכור לציבור, פרט לעובדה המאד מקרית שהיא נולדה אשה, ואשר תוצאתה של מקריות זו מהווה עבורה מכרה זהב פוליטי ותו לא. עובדה זו כשלעצמה אין בה, כמובן, כדי להצדיק את העדפתה של לבני על פני כל מועמד גברי ימני אחר. נהפוך הוא: פוליטיקאית מסוגה עלולה להמיט על המגדר הנשי נזקים כבדים יותר מאשר פוליטיקאים גברים, וזאת משום ה“הבטחה“ שהיא נושאת עבור ציבור הנשים, והציבור בכללותו.
כאשר תומכותיה (וגם תומכיה) נדרשו לשאלת הערך המוסף של לבני כאשה, הם השיבו שעצם התמנותה של אשה לראשות הממשלה תיצור אטמוספירה חיובית בהתייחסותו של הציבור למעמדה, לדימויה וליכולותיה של האשה בחברה. תקפותה של טענה זו כתקפותו של טיעון אפשרי שיאמר שאילו השר יעקב אדרי היה נבחר לראש ממשלה, קרנו של הציבור המזרחי היתה רמה יותר. הרי אלה דברי הבל. בהיסטוריה הלא ארוכה של מדינת ישראל כבר הספיקה לכהן אשה בראשות הממשלה – אשה שרק עצם איזכור שמה עלול לסייט כל יצור תבוני. תקופת כהונתה האיומה רשמה את הדפים הקטסטרופאליים ביותר בתולדות המדינה. למותר לציין, שלא רק שהיא לא קידמה את מעמד האשה, היא אפילו פגעה בו אנושות והסיגה אותו (וזאת, מבלי להיכנס לאינוונטר האסונות הכולל הרשום על שמה). הרצתה המסחררת של לבני לראשות הממשלה בידי רוב רובה של האליטה התקשורתית (בחלקה הגדול, גברי) תחת מסווה של פמיניזם, לא היתה אלא זריית חול בעיניים. לבני היא, כאמור, בשר מבשרו של המעמד החילוני-אשכנזי הגבוה, ומדברת וחושבת כמותו. בניגוד למעשיה הבדיונית שמפיצה התקשורת המוטה, לבני היא אשת ימין ניאו-ליברלית קלאסית. אמנם, לא מצויים בידיה הכישורים והכריזמה להגות ולהפיץ תורה משל עצמה, אך היא בהחלט מברכת על הדרוויניזם הכלכלי הקיים, בדיוק כפי שאהוד ברק ובנימין נתניהו מאמצים אותו אל לוח לבם. גם דרך ראייתה את הקונפליקט הישראלי-פלשתיני אינה שונה מזו של ברק או נתניהו. הפמיניזם שלה יבוא על סיפוקו, במקרה ה“טוב“,כאשר היא תיווכח לדעת שבהפצצות מחנה הפליטים בעזה לוקחת חלק גם טייסת ממין נקבה.
המונח פמיניזם מטעה ומבלבל בהקשרו הישראלי. בחברתנו לא קיים פמיניזם אחיד והומוגני. אין פרצופו של הפמיניזם האשכנזי כפרצופו של הפמיניזם המזרחי. לא בכדי הזכרתי טייסת קרב. באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה הוגשה עתירה לבג“צ בעניינה של אליס מילר, שביקשה להתקבל לקורס טיס. מאבקה של מילר זכה לתמיכה ואהדה רבה בקרב הפמיניסטיות האשכנזיות, שלא היו מסוגלות להעלות בדעתן את השלכותיה החמורות של תמיכתן בבג“צ מילר. מילר אוותה להצטרף לחיל של צבא כיבוש, שיעודו העיקרי הוא להפציץ ולגרום לקטל המוני, ללא הבחנה, גם של נשים וילדים חסרי מגן. בשם הפמיניזם האשכנזי קיבלה מילר את מלוא הגיבוי להגשמת חלומה המבעית. אותו פמיניזם תובע במפגיע למנות יותר חברות דירקטוריונים, שופטות – גם בבית המשפט העליון – ונשים בתפקידי מפתח בכלל. לגיטימי. אבל, נציגותיו הנאצלות לעולם לא תפצינה את פיהן נגד ניצולן של נשים מהמעמד הנמוך במקומות העבודה שלהן – ערביות ומזרחיות, למשל – אלא אף תשתמשנה במנגנוני הדיכוי הגבריים הקיימים כדי ליהנות מפירותיהם. בכך הן אינן שונות, כהוא זה, מהגברים האשכנזים המתחזים לתומכי שוויון זכויות לנשים. גם הסתכלותן המובחנת על עברייני מין מזרחים לעומת עברייני מין אשכנזים היא מן המפורסמות. לא מפליא, איפוא, שעבריין מין אשכנזי מורשע יכהן גם בכנסת הנוכחית – ועוד תחת הנהגתה של הפמיניסטית הידועה מקדימה. לא קשה לנחש, שכל הפמיניזם-דמיקולו התקשורתי הנוכחי יעתיק את מגוריו לאזור הדמדומים העדתי שלו, כאשר דליה איציק תציג את מועמדותה לתפקיד הרם והמשפיע…לא, גם אני לא אתמוך באיציק, אבל אני מוכן להתערב שהשד העדתי האשכנזי לא יישאר אדיש.