• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הומור של הייטק

הפיליטון “תראו לאיזה מצב הגענו” חושף במדויק את האתוס התרבותי של עובדי ההייטק: העדר מוחלט של סולידריות ואמפטיה
עמוס נוי

אני עובד בחברת הייטק שהחלה כמיזם ישראלי מצליח, ונרכשה על ידי חברה “בינלאומית” (כלומר אמריקאית) שבה אלפי עובדים. מקום עבודתי הוא בפארק אפק (או <StrippedTag/FONT>”איזור התעשייה החדש של ראש העין”, הממוקם על אדמות חקלאיות שהופקעו מכפר קאסם “לצורכי בטחון” והועברו לעיריית ראש העין לצורכי אפלייה). במקום העבודה הזה קרוב למאה עובדים. ומתוכם כתשעים “הייטקיסטים” – בעלי תואר ראשון לפחות במקצועות הנדסיים, טכנולוגיים, ומדעיים.<StrippedTag/FONT>

בזמן האחרון מסתובב בקרב עובדי ההייטק בארץ איזה “פיליטון משעשע” שנכתב על ידי אחד, סהר מחברת אמדוקס, ונקרא “תראו לאיזה מצב הגענו”. האנשים ששלחו לי אותו, חברי לעבודה, מתקשים להבין מה מכעיס ומעציב אותי בטקסט הזה, שבסך הכל מתמודד בדרך מבודחת (ובסגנון מונולוג סטנד-אפ) עם חרדות הפיטורין והמשבר הכלכלי שהענף “שלנו” עובר. הם חושדים בי שאני זקן נרגן וחסר הומור. בעיני, הוא חושף במדויק את האתוס התרבותי של עובדי ההיטק: ההעדר המוחלט של סולידריות ואמפטיה בין מגזרי עובדים, השוביניזם, שנאת הזרים, האגוצנטריות, וכמובן – ההומור הישראלי, שעיקרו לעג לחלש ממך… ההתפלשות הנוכחית ברחמים עצמיים נרקיסיסטיים היא צידה השני של של השקפה אליטיסטית, שטופחה והופנמה על ידי הרשתות החברתיות והמעמדיות שהצמיחו את ההייטק הישראלי ואת עובדיו ועובדותיו…<StrippedTag/FONT>

הנה פנינים נבחרים מהטקסט, מלווה בהערות שלי:<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

“תראו לאיזה מצב הגענו…<StrippedTag/FONT>

תראו את המנקה, מסתובבת עם פרצוף של “לי תמיד תהיה עבודה, אבק תמיד יהיה”
חכי חכי כשתתנפץ הבועת סבון שאת חיה בה, נראה אותך כשמחירי האקונומיקה יעלו”.<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………..<StrippedTag/FONT>

מנקה. בועת סבון. קורע מצחוק, אה? בחברת ההייטק שבה אני עובד מונה צוות המנקים שלושה אנשים: גבר ושתי נשים. רוב ההייטקיסטים אצלנו מתקשים לזכור את שמותיהן או נוטים לבלבל ביניהן (שמו של הגבר מוכר יותר, ראה להלן מדוע). רוב גדול של ההייטקיסטים אינם יודעים, ואינם מנסים לדעת, היכן עובדי הניקיון מתגוררים, מהו מצבם המשפחתי, וכמה ילדים (ונכדים) יש להם. רוב מוחלט של ההייטקיסטים אינם יודעים, ואינם מנסים לדעת, שעובדי הניקיון מועסקים על ידי קבלן, המשלם להם שכר מינימום ומשתתף רק חלקית בהוצאות הנסיעה שלהם (שני אוטובוסים), עבור עבודה גופנית מפרכת, שסימני הליאות, התשישות, והשחיקה הפיזית והנפשית שלה ניכרים עליהם היטב. הם גם אינם יודעים על נזקי הבריאות הכרוניים שלהן, הכוללים כאבי גב, רגליים, ופריחות קבועות בעור (אקונומיקה, מצחיק), או שאחת העובדות ממשיכה לאחר יום העבודה “אצלנו” לעבודות ניקיון מזדמנות עד הלילה. רק גסות רוח קיצונית יכולה לגרום לאיש הייטק (עם שכר גבוה, ביטוח מנהלים, פיצויי פיטורין, וקצת אופציות) “לקנא” במנקות קשות היום ומשוללות הזכויות, אפילו כ”בדיחה”.<StrippedTag/FONT>

ועוד הערה מבהירה: עובד הניקיון הוא מהגר רוסי, והוא מפטפט בשפתו עם ה”רוסים”, המהווים שלושים וחמישה אחוז מההייטקיסטים, ולכן מוכר להם בשמו ובפרטיו. המנקות הן מזרחיות, כמו רק שלושה אחוז מההייטקיסטים. כן, בעוד שבמקצועות הרלוונטים המבוקשים אצלנו אחוז הבוגרים האקדמיים המזרחים הוא בין חמישה-עשר לשמונה-עשר אחוז, רק שלושה אחוזים הצליחו לחדור מבעד לרשתות הגיוס החברתיות והאתניות. קוראים לזה השד העדתי שבבקבוק האקונומיקה, אבל אסור לנו לדבר על זה אף פעם בחברה מהוגנת.<StrippedTag/FONT>

 (פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

עכשיו ירדנו ל- 4 ימי עבודה… ביום ראשון בבוקר הילד הקטן שלי לקח ת`טלפון התקשר לגננת ואמר לה שהוא לא בא לגן.
שאלה אותו הגננת: “למה?”
ענה לה: “לא מצאתי סידור לאבא. לפחות את אמא שמתי בקניון. “<StrippedTag/FONT>

בהתחלה זה מבלבל, אתה לא יודע אם זה יום שבת או יום ראשון. הדרך היחידה לבדוק זה בתנור. אם יש שם סיר ג`חנון, היום יום שבת.<StrippedTag/FONT>

אבל לא רק בהיי טק המצב קשה, הקבצן בצומת סיפר שבגלל המצב הוא עלה ל 8 ימי עבודה בשבוע.<StrippedTag/FONT>

אם היינו עובדי מפעל לפחות היה אקשן, סוגרים ת`שער היינו שורפים צמיגים. בהיי טק מה אפשר לעשות? לשרוף דיסק און קי? לחסום ת`כניסה? גם ככה עובדים מהבית”.<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………..<StrippedTag/FONT>

טוב, זה כבר ממש מצחיק: האמא (כלומר האשה) בקניון. אם יש סיר ג`חנון אז זה יום שבת (ואיפה הגמדים הקטנים שעשו את הג`חנון? אולי גם בקניון…) ואפילו מפוטרי תעשייה במר יאושם ובמאבקם המקצועי הם מושא לקנאה מלעיגה, שלא לדבר על הקבצן האומלל בצומת. כן, קבצן, קבצן בצומת, חי חי חי. הוא לא עובד אף פעם מהבית כי אין לו בית, אה?<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

“יש המון אנשים עם תואר ראשון, שני, 10 שנים של נסיון,  שמחפשים עבודה אבל בינינו, מי שרוצה לעבוד באמדוקס צריך רק דבר אחד: אזרחות הודית.

<StrippedTag/FONT>

כואב הלב לראות איך הכל עובר להודו. אני מקווה שהצונמי הכלכלי לא יגיע לשם.
אני אישית מעדיף שיבוא עליהם צונאמי אמיתי, ההוא עם הגלים, מדוזות, תאילנדים.
זה כמו שבתאילנד רואים את כל החקלאים הטובים בורחים לישראל או הסינים שנשארו בלי בנאים כי כולם כאן. לא רק שגוזלים לנו את מקומות העבודה, הם גם דואגים למחוק את המוח של דור העתיד שלנו, שמגיע לשם,לגואה, אחרי צבא ומחזיר לנו אותם דולפינים. <StrippedTag/FONT>

לפעמים בא לי לנסוע לשם ופרנציפ לפתוח “אל גאוצ`ו” עם תמונה של פרה מסתובבת על עמוד שווארמה”.<StrippedTag/FONT>

…………………………………………………………………………………………….<StrippedTag/FONT>

עכשו זה כבר רציני: סהר החביב מאמדוקס מאשים את ההודים במשבר הכלכלי ובאבטלה, ומאחל להם “צונאמי אמיתי”: שואה, אסון, וקטל המוני. ממש כך. איזו דרגה של קסנופוביה (טיפוסית) ושנאת עולם שלישי, מעורבת בבורות בסיסית, ומתובלת בסלט של דיעות קדומות. אמת: עבודה “נודדת” להודו (אם כי זו אינה הסיבה לאבטלת ההייטק). ובהחלט, הסטריאוטיפ הרווח של העובד ההודי הוא: חרוץ, זריז, אמין, וזול, ושל הישראלי: יצירתי, מתחכם, רשלן, ויקר. אבל מי שיוצר ומתחזק את הסטריאוטיפים האלה ועושה בהם שימוש מניפולטיבי הן מכונות ארגוניות ותעמולתיות רבות עוצמה בשירותם של אינטרסים כלכליים, ובודאי שאינם העובדים ההודים, המנסים להתקיים ולהתפתח בכבוד וברווחה כמו כל בן ובת אנוש. וגם את הסמים בגואה הם לא ממש דוחפים בכוח ל”דור העתיד שלנו”<StrippedTag/FONT>

הקטע המקורי עוד ממשיך וממשיך: על ארוחות הבוקר המתדלדלות (אוי!), על הרכבים המושבתים חלקית (אבוי!), ואפילו, לקינוח (כי כבר נחשפנו למנות גדולות מדי של הטקסט המאוס הזה), על החקיקה נגד פיטורי אשה בהריון (ובדרך, נדמה לי, על נשים בכלל). מבחר פנינים לסיום:<StrippedTag/FONT>

(פניני סהר מאמדוקס):<StrippedTag/FONT>

עוד כמה שנים הילד ישאל אותך “אמא, באתי לעולם בטעות?”
ואת תעני לו “לא מאמי, הייתי מועמדת לפיטורים”<StrippedTag/FONT>

“ושאר שבעת אחי?”<StrippedTag/FONT>

מה לעשות מתוק, סימנו אותי, הייתי צריכה להתחמק מהמון פיטורים” <StrippedTag/FONT>

אפילו רווקה אחת שלפה לי סטיק לבדיקת הריון חיובי. אמרתי לה: רוח`לה ? את דתיה!
אמרה לי: עשיתי שבת בכולל, הכל כולל, הרב אמר כל האמצעים כשרים.<StrippedTag/FONT>

יש גם מתחזות. אחת באה לשיחה עם בטן ענקית.
אמרו לה: “מה זה?”
“הריון!” ענתה
“ממי? מ”האחים פְריד”?”
“לא, למה?” שאלה.
“כי כל המסדרון מלא נוצות אווז, יש לך חור בכרית.” <StrippedTag/FONT>

חבר שלי סיפר לי שאישתו לא נותנת לו לישון! “אני חייבת להכנס להריון- אני חייבת להכנס להריון ”
בסוף מסכן פיטרו אותו בגלל שהיה מגיע עייף ותשוש לעבודה. אמרתי לו: היית אומר לי, היינו עושים תורנויות. מה זה משנה, הריון זה הריון”.<StrippedTag/FONT>

כנראה שיעניין אותך גם: