• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ספר בשקל – רשימה שנייה

אילנה ברנשטיין

מי ידע שרשימה צנועה באתר העוקץ תבעיר את שדה המו”לות ובכן זה לא בדיוק מה שקרה ואף על פי כן שמורה לאתר זכות ראשונים בגל האחרון של הפרסומים בנושא כאוב זה. בעקבות הקטטה המתחסדת המתנהלת באמצעי התקשורת מצאתי לנכון לכתוב רשימת המשך.

סופר שחותם או חתם בשנים האחרונות חוזה עם הוצאת ספרים, נותן למעשה מתנה להוצאת הספרים ולרשתות השיווק. ברוח התקופה של ספר בשקל ניתן באותה מידה לחלק את ספריו בחינם אין כסף ואין סיבה לגבות בעבורם אפילו אגורה אחת ולהטריד את מחלקת הנהלת החשבונות. באמצעות ספרי החינם ניתן להגביר את מכירתם של רבי המכר ופלא שקוסמי המכירות לא חשבו על כך עד כה. אפשר לראות בכך מעשה צדקה אם רוצים וליהנות אף מפטור ממס. ייתכן שאני מתפרצת לדלת פתוחה וכבר חשבו על זה קודם לפני, אבל ניתן גם לשאת ולתת עם מס הכנסה; איה הוא פקיד השומה שיוכל להתווכח מול נתונים גבוהים של עלויות הפקה מול אפס הכנסות? ומה בדבר הפסדים בגין שטח מדף יקר שגוזל כותר שלא מצליח לסמן את עצמו תוך פרק זמן של שבועיים לכל היותר. זה עולה להם כסף רבותי. באותו זמן אפשר למכור מיליונים.

ממילא צפוף שם על המדפים ולא אפשר למכור את כולם, ודאי שלא לקרוא את כולם. מחסני ההוצאות לאור מתפקעים מרוב ספרים שאי-אפשר למכור כאילו היתה זו גזירה משמים. והסופרים, כך נאמר לנו בלי בושה, התרגלו לתמלוגים גבוהים מדי. על הסופר להיות אסיר תודה להוצאה לאור שמממנת את הפקתו, דהיינו עריכתו, הדפסתו, שיווקו והפצתו ולהסתפק בכך. יצירתו זכתה לראות אור ומכאן והלאה המחסן הוא הגבול.

כתיבת ספר, כך יאמרו לנו כל אותם שלא כתבו שורה מעולם, זולת שורת מספרים, היא מעשה גדול ואין כמו המנהלים הגדולים להבין זאת. כל אחד מהם ניסה את כוחו פעם, בין אם בכתיבת שירה ובין אם בחנות קטנה ומטריפה, אבל דחילק, אי-אפשר לחיות מזה. אכן רשתות השיווק דואגות לכך שהספר יופץ. אך אף כי מדווח לנו כי מעולם לא נמכרו פה ספרים רבים כל כך הרי שבאותו אופן ניתן לומר שמצבו של הסופר מעולם לא היה גרוע כל כך. אם יש כאן תעלומה היא קלה לפתרון ואני בטוחה שאת המסקנה יסיק בעצמו כל קורא.

לאחרונה נתבקשתי לקרוא חוזה שהוצג בפני סופר טירון כסטנדרטי ולחוות את דעתי. החוזה שקראתי לא דמה בכלום לחוזה שאני עצמי חתמתי עליו בצאת ספרי הראשון, “שארה כסותה עונתה” בשנת 1991. גם אז התמלוגים היו צנועים אבל לא מגוחכים. זכור לי שהתווכחתי עם העורכת הראשית דאז של עם עובד, ואף הרהבתי עוז והתעקשתי על שני אחוזים נוספים, כלומר 12% במקום 10% החל מהספר ה- 2001.  זכורים לי גם היטב דבריה. “את מבינה”, היא אמרה, “ששני האחוזים האלה יכולים להיות לעג לרש”. לשמחתי וגם לשמחתה הכֵּנה הספר הצליח והמכירות חצו את ה-2000 והרבה מעבר לכך. החוזה שהונח לפני לחוות דעת מציע 6% ועלייה הדרגתית עד ל-10% החל מהספר ה-6000 כאשר ברור לכל הנוגעים בדבר שלא יקום ולא יהיה כדבר הזה. במרבית המקרים ספר ראשון מודפס ב-1000 עותקים שרובם חוזרים למחסן ממילא. במצב הנוכחי של ריבוי ספרים אין אפשרות לטפל בכל כותר ובכל סופר. כמו כן הכול מצייתים למבצעי השיווק החינמיים של הרשתות הגדולות תחת הטענה של הישרדות ותחת הטענה הפופוליסטית של חדוות הקריאה ונגישותו של הספר לכל כיס.

מי שמצוי בענף הספרים יודע כבר זמן רב שהאדמה בוערת, ועם יד על הלב אולי אפילו יאות להודות כי גם ידו במעל. אלא שכעת כבר אין טעם לבכות על מה שאירע לשוק הספרים ואין גם סיבה להפנות אצבע מאשימה אך ורק כלפי ההוצאות לאור ורשתות השיווק. הגיעה שעתה של המדינה להתערב במצב הספרות והסופרים אם באמצעות חקיקה שתבטיח את התפתחותה של ספרות המקור שלא לומר שרידותה כמו גם את התפתחותו של הסופר ויכולתו להתקיים, ואם באמצעות סבסוד שוטף כפי שנעשה בתחומי יצירה אחרים כגון מוזיקה, מחול, קולנוע ותיאטרון או כל פתרון אחר שיבטיח את שגשוגה של ספרות המקור. מדוע על הסופר לשאת בהפסדים בשעה שהכול סביבו, מוכרים וצרכנים נהנים מרווחים על גבו.

הסופרים עצמם גם הם מוזמנים לגלות נחישות ולעמוד על זכויותיהם. עניין אחד הם התמלוגים ועניין אחר הם המבצעים. אפשר בהחלט להוסיף סעיף בחוזה שיימנע השתתפות במבצעי חינם. נכון שאם רק סופר אחד או שניים יעשו זאת אין בכך טעם. אך אם כלל הסופרים בישראל יסרבו להנחה גדולה מ-10% על ספריהם נדמה לי שניתן יהיה לכבול את ידיהם של המו”לים ושל רשתות השיווק, אלא אם כן יוחלט שם למעלה שדי לנו בספרות מקור, מעתה והלאה נמכור אך ורק ספרות מתורגמת ואולי בכלל נעבור למשחקי מחשב, נס קפה ומשחות שיניים.  

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: