האם ספיר מתהפך בקברו
יש להניח שבהיותו שר האוצר בממשלת ישראל, השר שעל שמו משום מה מוענק פרס מפעל הפיס, פנחס ספיר לא מתהפך עכשיו בקברו. אחרי הכול מדובר בפרס הספרותי שמעניק את הסכום הגדול ביותר לזוכה בו. אולי משום כך ביטול פרס ספיר לשנת 2009 סיפק תרוץ טוב למעורבים בעולם הספרות וגם לאלה שלא ממש מעורבים בו לזרוק בוץ אחד על השני, ובאיזו התלהבות. די לקרוא כמה מהתגובות ומהתגובות לתגובות כדי להבין שהטענות, ההכפשות והעלבונות כבר אינם מופנים אך ורק כלפי התנהלותו של מפעל הפיס אלא כלפי סופרים ועורכים שאם הם אינם מועמדים לפרס זה הרי שהם מועמדים לפרס אחר ואם לא בסיבוב הזה אז בסיבוב הבא, ואם לא בעת הזו אז בעת אחרת. אז מה גורם לכל אותם מכפישים, שמכירים את כללי המשחק ומשתפים פעולה על ימין ועל שמאל לקפוץ דווקא הפעם. האם תפוצתו של עיתון מעריב גדולה כל כך?!
ידוע לכל ואף מובן לגמרי ששופטים, לא משנה באיזו ועדה ובאיזה תחום, הינם בני אדם וככאלה יש להניח שהם יצורים חברתיים, כלומר מתרועעים בהזדמנויות שונות, רחמנא לצלן גם באירועים ספרותיים וקושרים קשרים חברתיים או מקצועיים עם עמיתיהם, הגם שפה ושם נמנים עם סופרינו המכובדים עיתונאים למיניהם. כמו כן יש לקוות שהם מבינים משהו בספרות. אגב, זה מזכיר לי ארוחת ערב במעון ראש הממשלה יצחק רבין שהוזמנו אליה סופרים, משוררים ואנשי רוח, כנראה ש”קנאת פרס”, נשיא מדינת ישראל, שידוע משום מה כאיש ספר, דחקה בראש הממשלה דאז להזמין למעונו את האורחים הלא צפויים. מכל מקום התמזל מזלי לשבת לצדה של המשוררת דליה רביקוביץ והיטב אני זוכרת את דבריה. “יש בערב הזה שני דברים מוצלחים, האחד שבעל הבית מעשן והשני שאינו מבין דבר בספרות.”
אני רוצה לקוות שהיושבים בוועדת ספיר לדורותיהם מבינים משהו בספרות ולא אופתע אם הם הפעילו גם שיקולים “זרים” או את טעמם האישי בבחירותיהם. כי איך שלא מסתכלים על זה השיקולים הזרים כביכול הם חלק ממערך השיקולים וזה לא מתחיל בוועדות שמחלקות פרסים. אדם הישר בעיני עצמו “קרא את הספר הזה יותר מפעם אחת”. גם התלמיד המצטיין בכיתה א זכה להגיע למעמדו, בין השאר, משיקולים זרים לכאורה. יחסי אנוש, קשרים חברתיים, תחומי עניין משותפים, קרבה למוקדי כוח כל אלה הינם שיקולים זרים וגם הם תורמים את תרומתם בדרך אל ההצלחה בד בבד, כך אני רוצה לקוות, עם השיקולים האמיתיים ומבלי שיאפילו עליהם.
פסילת שופט זה או אחר בוועדה זו או אחרת צריכה לחול עליו בלבד. אם לא פסל את עצמו כנראה שאין צורך לפסול אותו שהרי הוא עצמו, יש להניח, הראשון להבין שדווקא אם ינהג ביושר ולא יבחר במועמד המועדף עליו הוא פוגע בו יותר משהוא עוזר לו.
אין לי כוונה לדבר בשבחי הפרוטקציה או בשבחי הנפוטיזם או בשבחי השחיתות למיניה, ממש לא, (אף כי אני מומחית קטנה מאוד לנעשה מתחת לפני השטח של עולם הספרות ועוד פחות מזה לנעשה בעולם הפיס), אני גם לא שותפה לדעה שזה מה שקרה כאן, אבל התגובות שהתקבלו כנגד הינן חמורות לא פחות. קצת נימוס, קצת כבוד ודרך ארץ, קצת תרבות, קצת הזדהות עם הסופרים מצד אחד וקצת מחאה כנגד התנהגותו המבזה של מפעל הפיס מצד שני ובעיקר קצת פרספקטיבה חסרים מאוד. האם מישהו מהסופרים בישראל, בין אם היה מועמד השנה לפרס ספיר ובין אם לאו, היה רוצה לעמוד במקומם של אלון חילו וארבעת הסופרים הנוספים שזכו בפרס. מה חטאם בכל הפרשה המכוערת הזאת. וממתי לוקחים פרס לאחר שמעניקים אותו.
אינני יודעת מיהם כל אותם 84 הסופרים שספריהם הוגשו השנה לפרס ספיר, אבל בהיותי אחת מהם, אני מרשה לעצמי לקרוא לכל סופר שלא משך את ספרו מהתחרות לעשות זאת.
למען הגילוי הנאות, אודה ולא אבוש, מעולם לא זכיתי בפרס כלשהו, כך שהסיכויים שלי לזכות בפרס ספיר קלושים ממילא. אולי משום כך הזדרזתי כל כך להסיר את מועמדותי. אחרי ככלות הכול גם 25,000 ₪, שלא לדבר על 150,000 ₪ הם הון תועפות בימים שבהם תמלוגים היא מילה שקיימת אך ורק במילון. כך שגם אם לא תסירו את מועמדותכם, אני האחרונה שאכעס עליכם.


