• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על עוזי ארד וניתוח אסטרטגי של הזדמנויות

יריב מוהר

עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי, איש מבריק ומרתק עם תחושת שליחות ואחריות שלא ניתן להתכחש לה, מעניק ראיון נדיב במוסף הארץ לארי שביט. ארד הוא איש ערכי מאוד, כך מסתמן, ולכן יש באג’נדה הניאו-שמרנית הפראנואידית שלו משהו מפחיד ומאתגר במיוחד.

 כמו יעלון גם ארד הוא נציג של מה שניתן לכנות הימין הבטחוניסטי, זה שצמח בזרועות הביטחון השונות. על פני השטח נדמה שלטיעונים שכלתניים בדבר סכנות קימיות יש בימין הבטחוניסטי יותר משקל מאשר טיעונים בדבר זהות יהודית וזכות אבות על ארץ ישראל. נדמה שנקודת המגוז של טיעוניו מתכנסת לראייה זאבית מאוד של טבע האדם ולכן ברירת המחדל היא להיות מסוכן יותר משכניך-אויבך.  

העומק שהוסיף על תפישה זו ליאו שטראוס (מאבות האסכולה הניאו-שמרנית), מוצנע או שכלל לא נמצא בימין הביטחוניסטי הישראלי. השטראוסיאנים ראו באיום החיצוני גורם חשוב מאין כמוהו, גורם מלכד עבור החברה המערבית האינדיווידואליסטית הנמצאת בסכנת התפוררות. אצלנו בימין הביטחוניסטי הראייה של החברה היא במונחים של הישרדות פיזית בוטה, לא הישרדות רוחנית – לזאת ידרשו המשיחיסטים וחובבי הייהוד.

 כמובן, זו הסתכלות קצת מכלילה, בגדר קווי מיתאר גסים, אבל הם מציירים קרטיקטוה די מדוייקת לתפישת עולם שהיא מלכתחילה חדה ובוטה – או כדבריו של ארד: “מצב של חימוש (גרעיני – י.מ) הדדי בטוח יותר ממצב של שלום הדדי. במצב של שלום הדדי, אם אחד הצדדים מרמה, הוא מחסל אותך”.

 ארד הוא אסטרטג גדול, ואני מניח שהוא מכיר היטב את אחת מהמתודות הבסיסיות לניתוח אסרטגי –SWOT Analysis שהיא ראשי תיבות באנגלית למילים: נקודות חוזק, נקודות חולשה, הזדמנויות\אפשרויות ואיומים. ארד ממפה בעיקר את האיומים על ישראל, ועוד רק את אלו מהזן הביטחוניסטי – שבמדינת ישראל כמעט כל תקציב הביטחון האדיר מיועד לטיפול ישיר או עקיף בהם. הוא כמעט ולא נוגע באפשרויות\הזדמנויות לשפר את יחסינו עם שכנינו, אולי מתוך אותה השקפה זאבית על טבע האדם. אבל בראיון לשביט הוא מציג גם עמדה אחרת במקצת.

 בתחילה הוא טוען, באופן בעייתי מאוד, כי: “לא הצלחנו להביא עד כה להפנמה ערבית את זכות קיומינו. הסירוב הערבי והמוסלמי להכיר בישראל […] הוא גורף”. לדידו היוזמה הסעודית ועוד מסמכים רבים דומים שאושרו בדרגי הנהגה בקרב הפלסטינים, אינם נספרים כלל. גם האליטיזים המתודולוגי שלו – התייחסות רק למנהיגים והתעלמות מזרמי העומק של הלכי דעת קהל, במיוחד באיראן שלאחר מהומות “איפה הקול שלי” – לא מותירה התייחסות להזדמנויות (לשלום), שהן חלק מכל ניתוח אסטרטגי מקיף.

 אבל לאחר מכן הוא אומר את הדברים החשובים הבאים: “כרגע אין אצל הפלסטינים מנהיגי שלום אמיתיים. אבל אינני דטרמיניס. אינני חושב שהדבר טבוע בגנים הפלסטינים. אני רוצה להאמין שבעתיד תקום לפלסטינים הנהגה מסוג אחר. […] כרגע אין כאלו […] חדי הלשון והאינטלקט הפלסטינים אך ורק יורדים לחיינו”. מדהים!

 ארד בעצם אומר שטרם קם המהאטמה גנדי הפלסטיני, ואני מקווה שהוא לא מתכוון לבאשיר ג’ומייל הפלסטיני. הניסיון מלמד כי הנהגה אחרת יוצרים מתוך צמצום מקסימלי של הדיכוי הצבאי-מדיני (של הפלסטינים) ולא על ידי הנחתה של חונטה מסויימת על העם, בסגנון הלבנוני\אפגניסטני הבוצני כל כך.

 גם לפי ביטחוניסט כמו ארד, שוודאי מתנגד לנסיגה צבאית מהשטחים, צריך להיות ברור שאין שום תועלת ביטחונית ברוב ההתנחלויות וברוב המחסומים הפנימיים ביהודה ושומרון. בפועל ההתנחלויות בעיקר שמות ללעג את המחנה הפלסטיני המתון בפני העם הפלסטיני. הן משדרות לפסטיני הממוצע מסר ברור: עובדים עליך, מי שפניו לפשרה הוגנת של שתי מדינות לא בונה על האדמה שלך ערים ומושבות לבני עמו בלבד. בנסיבות אחרות עשוי היה המחנה המתון להפוך לכוח בהנהגה הפלסטינית (הזדמנות!). אבל כיום אין לו סיכוי לשווק לעם הפלסטיני את התקווה שלו לפשרה הוגנת כתקווה ריאלית.

 מאידך, ואם להיצמד לרגע להגיון הביטחוניסטי, השארה של צה”ל ביהודה ושומרון במקביל לפינוי ההתנחלויות, לצד מסר ברור שפנינו הם ליציאה ורצונינו הוא רק במשטר פלסטיני יציב ואחראי למסור לו את המפתחות, הייתה בוודאי מחזקת את מתוני פלסטין.

 אבל הימין הביטחוניסטי לא מסוגל ללכת עם הלוגיקה שלו עד הסוף. בסופו של דבר, מאחורי שכלתנותו, מסתתר הטיעון שארץ ישראל היא הקושאן, והטיעון הזה טוב כל עוד יש לך מספיק כוח בזרוע כדי לכפות אותו. ד”ר ארד, אנא השלם את הניתוח האסטרטגי היסודי שלך, והוסף לו טיפול מדוקדק גם בהזדמנויות.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: